האם הודו באמת בוגדת בנו עם איראן? והסוד הקבלי לפרנסה בחודש ניסן

מצד אחד, ד"ר לורן דגן עמוס, פרשנית לענייני הודו, עושה סדר בשמועות על התקרבות בין הודו לאיראן. מצד שני, המקובל יוסי אבדו חושף את סודות עבודת השם של חודש ניסן. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת.

השיטה ההודית: לרקוד על כל החתונות (וזה לגמרי בסדר)

"אף מדינה מוסלמית לא עוזרת לנו": דמעות התנין של איראן בצל המלחמה

אריה רוזן|16.03.26

לאחרונה, דיווחים על כך שספינות הודיות קיבלו אישור לעבור במצרי הורמוז, ולעגון בנמלים איראניים, עוררו לא מעט דאגה בישראל. רגע לפני פרוץ המלחמה, ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ביקר בישראל וחתם על שותפות אסטרטגית. אז האם הודו הפנתה לנו עורף?

לפי ד"ר דגן עמוס, התשובה היא חד משמעית לא. בניגוד למערב, שרגיל לחשיבה של משחק סכום אפס ("או שאתה איתנו או שאתה נגדנו"), הודו מנהלת מדיניות חוץ של ריבוי שותפויות (Multi-alignment).

• צורך קיומי באנרגיה: כ-70% מהנפט של הודו, יפן ודרום קוריאה מגיע מאזור המפרץ. למדינה עם 1.5 מיליארד תושבים אין את הפריבילגיה לנתק קשרים עם ספקיות אנרגיה מרכזיות כמו איראן או קטאר.
• עקיפת פקיסטן: הודו זקוקה לגישה למרכז אסיה ולרוסיה. מכיוון שפקיסטן העוינת חוסמת לה את הדרך היבשתית, הודו משקיעה הון בנמל צ'בהאר שבאיראן כנתיב סחר חלופי.
• הפרדה בין ביזנס לאידיאולוגיה: ההשקעות ההודיות באיראן מנותבות לרוב לחברות הודיות הפועלות שם, ולא ישירות למשטר. במקביל, הודו לא חותמת עם איראן על שותפויות אסטרטגיות עמוקות כפי שהיא עושה עם ישראל או עם איחוד האמירויות.

בשורה התחתונה: הודו לא נמצאת ב"ציר הרשע" יחד עם רוסיה, סין ואיראן. הסיבה היחידה שהיא סוחרת עם סין (האויבת המרה ביותר שלה) או שומרת על ערוץ פתוח מול טהראן, היא פרגמטיות כלכלית. דווקא הקשרים האלו, עשויים בסופו של דבר לשרת גם אינטרסים מערביים וישראליים ביום פקודה.

הזדמנויות עסקיות לישראלים בהודו

עבור יזמים ישראלים שמחפשים להתרחב, הודו צמאה לחדשנות. ד"ר דגן עמוס מציינת שני תחומים רותחים כרגע:

1. רפואה וטכנולוגיות בריאות
2. כלכלה דיגיטלית

ההודים פחות מחפשים "מוצרי מדף" מוכנים, ויותר מעוניינים ברעיונות, סטארטאפים ויוזמות משותפות – המקום שבו הראש הישראלי זורח.

חודש ניסן: ראש השנה של הפרנסה וסודות הקבלה

מהגיאופוליטיקה של המזרח, הפודקאסט חותך לזווית הקבלית של המזרח התיכון. חודש ניסן, חודש האביב והגאולה, טומן בחובו הזדמנות פז שרבים מפספסים. המקובל יוסי אבדו מסביר שעל פי הגמרא והאר"י הקדוש, חודש ניסן הוא למעשה קו הזינוק של השנה לא פחות מחודש תשרי.

על מה אנחנו נידונים בניסן? על התבואה. בעוד שבתשרי נקצבים חייו של אדם, בניסן – חג הפסח – נקבעת הפרנסה והשפע הכלכלי לשנה כולה. לכן, עבודת השם בחודש הזה היא קריטית לפתיחת שערי שפע.

ברכת האילנות: לתקן את מה שאבד

אחת המצוות המיוחדות ביותר של החודש היא ברכת האילנות. מעבר לחוויה הפסטורלית של יציאה לטבע ולפרדסים, לקבלה יש הסבר עמוק בהרבה למנהג הזה.

על פי תורת הסוד, כל מרכיב בבריאה (דומם, צומח, חי, מדבר) מכיל בתוכו ניצוצות וגלגולי נשמות. כשאנחנו מברכים על אילנות מלבלבים, אנחנו למעשה מעלים ומבררים נשמות שהיו כלואות בדרגת ה"צומח" ומשחררים אותן הלאה בתיקון שלהן. זו גם הסיבה שרבים מהמקובלים (ואף מעדות המזרח) מקפידים לומר "יום כיפור קטן" בערב ראש חודש ניסן, ומרבים בקריאת פרשת הנשיאים (נשיא לכל יום) מלווה במתן צדקה קטנה – הכל מתוך מטרה לעשות "ריסטרט" רוחני לנשמה ולזמן שפע חומרי ורוחני לקראת השנה החדשה.