בעקבות יעקב דומב - איך תזהו נורות אזהרה לפני עוקץ פיננסי?

בין הפרשיות המפורסמות ניתן להזכיר למשל את המקרה של שארל אוריאל עמר, אשר שכנע משקיעים בגאוניותנו הפיננסית ובקשריו הענפים (כולל אפילו עם מלך מרוקו). רבים נתנו בעמר את מבטחם ולמשרדיו היוקרתיים בבני ברק הגיעו מכל קצוות הארץ. חרדים, קצינים בצה"ל ואפילו משפחות ממפוני גוש קטיף, כולם היו בניו. למרות שהתנהלותו הבעייתית (בלשון המעטה) נחשפה במגזין הכלכלי דה מרקר כבר בינואר 2009, המשקיעים המסנוורים לא השכילו לזהות את הכתובת על הקיר. חצי שנה בלבד לאחר התחקיר הנ"ל, התברר כי הגרוע מכל אירע. התשלומים ה"מסודרים" למשקיעים פסקו והאיש אשר לקוחותיו הגדירו כמי ש"ניצח את השיטה" נמלט מישראל לצרפת ומאחוריו אדמה חרוכה של כ-80 מיליון ש"ח.

זהו גם הסיפור של משה זוסמן, "מיידוף החרדי", אשר בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו לפני כשלוש שנים מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. גזר הדין המקל (שנה בלבד) ניתן בעקבות קשיים בראיות ובשל העובדה שבית המשפט קיבל את טענות הסנגוריה לכך שזוסמן לא התכוון לגנוב את הכספים אלא "רק כשל בהשקעותיו". אולם, חשוב להזכיר את כתב האישום המקורי אשר ייחס לזוסמן מצג שווא כעוסק בסחורות ובהשקעות מט"ח.

בין שלושת הסיפורים הללו, אשר צברו לעצמם כותרות בשל היקף הכספים המעורבים, קיימים כמה קווים משיקים. קווים אלה יכולים במידה מסוימת להיות נורות אזהרה כנגד מקרים עתידיים. זאת, במיוחד כאשר הרשויות הרלבנטיות (ובעיקר הרשות לניירות ערך) מתקשות לפקח על כל עסק ועסק.

מצג שווא של הצלחה

נורת האזהרה הראשונה היא מצג שווא של הצלחה, שגשוג, רווחה ועושר. למשל, עמר היה מארגן כנסים נוצצים עם אין ספור אנשי מכירות מול מחשבים, ואילו יעקב דומב - על פי שכניו ומקורביו - היה נוהג ברחובות העיר במכוניות יוקרה. מיותר לציין כי תופעה זו איננה ייחודית רק לנוכלים במגזר החרדי. לדוגמה, כאשר בית ההשקעות אקזיט קרס, וכאשר התברר שאת מרבית כספיו הוא גבה מקשישים (המשקיע ה"צעיר" מכולם היה יליד 1942), דו"ח המפרק הדגיש היטב "משרדים יוקרתיים ומנקרי עין" לשם יצירת "מצג שווא של איתנות פיננסית".

ריבית לא הגיונית

נורת האזהרה השנייה היא כמובן הריבית החלומית. בימים בהם הריבית על הפיקדון הבנקאי מגיעה לכ-0.3%-2% לכל היותר, משקיעים פרטיים מבטיחים ללקוחותיהם ריביות חלומיות אשר מטפסות לאזור 5%-10% (ואצל עמר אפילו ל-25%). לא בכדי, גורם בכיר שהתייחס לנושא במאמר שפורסם במגזין גלובס, ואשר הוגדר כ"מנהל השקעות בגוף גדול בתחום החיסכון הפנסיוני", הזהיר את הקוראים מפני אותן ריביות מפתות. לדבריו, "כאשר מציעים ללקוח ריבית של 10% עם סיכון מינימאלי, צריכות מיד להידלק כל הנורות האדומות. הסיבה היא פשוטה, אין בשוק ההון דברים כאלה".

תחושה של אמינות בזכות ייחוס משפחתי

אחד הכלים החשובים אשר היו בידיו של יעקב דומב הוא ייחוסו המשפחתי. הוא הגיע מ"משפחה מוכרת במגזר החרדי" ואביו הוא הדיין הרב דב דומב. ואכן, לא רק שבמגזר החרדי ידוע שהציבור נוטה לתת אמון רב במילים מודפסות ובמודעות בעיתונים, אלא שהייחוס המשפחתי משחק תפקיד. כמו כן, חשוב להיזהר מבתי השקעות לא מקצועיים אשר מקימים את עסקם בסמוך לשטיבל בכדי לנסוך בקרב המשקיעים תחושת אמינות.

לסיכום – מה תוכלו לעשות אם נעקצתם?

מיד עם פרסום דבר בריחתו של דומב מישראל, צצות יותר ויותר תלונות מצד משקיעים אשר מבינים כעת את היקף הנזק שנגרם להם בעקבות פעילותו. כמעט מדי יום, משקיעי דומב נאלצים להתמודד עם גורמים שונים אשר דורשים מהם את הסכומים תחת השיקים שלא כובדו. לא אחת, אלו המחאות אשר נרשמו ופוזרו בסכומים של עשרות אלפי שקלים. לעיתים הן נמסרו כלל ללא רווח (כהלוואה או ערבות), וניתנו שלא לפירעון וללא סכום כסף נזיל מאחוריהם.

לרוב, השאלה שפותחת את שיחת הטלפון הקשה היא – "האם קיבלת דבר מה כתמורה בגין השיק?". שימו לב, כאשר התשובה היא חיובית והתוכן של השיחה מוקלט, עסקינן בראיה שעלולה לשמש כנגד המשקיע הנעקץ בהמשך. למשל, לצורך פתיחת תיק בהוצאה לפועל. חשוב לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי ולברר היטב את כל האלמנטים שעומדים על הפרק במקרה הספציפי.

לדוגמה, להגיש בקשות התנגדות לביצוע שיקים (כל שיק לגופו), לא לקפוץ לעסקאות פשרה ולא להסכים מיד ל"תשלום החוב לפנים משורת הדין". רק ייעוץ משפטי מקצועי שיכול לעיתים להתקבל גם בסיוע מימון מצד המדינה בהתאם למצב כלכלי יספק תשובה נכונה להתמודדות עם הבעיה.

(הכותב הוא ראש ועדת הוצאה לפועל בלשכת עורכי דין, ראש לשכת הקשר בבני ברק ודיין בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין).