בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה קיבל בחלקה תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות שהגישה אישה נגד אמנון יצחק, בנו אליהו יצחק ועמותת "שופר". בפסק הדין נקבע כי חלק מהפרסומים שיוחסו לנתבעים, ובהם הקראת מיילים אישיים ופרסום התבטאויות במהלך הרצאות, מהווים פגיעה בפרטיות ולשון הרע. בהתאם לכך חויבו הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך 22 אלף שקלים, בנוסף ל-2,500 שקלים הוצאות משפט
על פי פסק הדין, התביעה עסקה בארבעה אירועים שונים שבהם, לטענת התובעת, הוזכרו היא ובעלה בהרצאותיו של אמנון יצחק, אשר שודרו בשידור חי ובהמשך פורסמו באתר וברשתות החברתיות של עמותת "שופר". התובעת טענה כי הדברים כללו השמצות, פגיעה בפרטיותה וחשיפת מידע אישי.
השופטת יפעת אונגר ביטון קבעה כי באחד המקרים אמנון יצחק הקריא במהלך הרצאה תוכן של הודעות דואר אלקטרוני אישיות שנשלחו אליו על ידי בעלה של התובעת. ההודעות כללו, בין היתר, פרטים אישיים הנוגעים למשפחה, לילדים ולמצבם האישי. בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה ממשית בפרטיות, מאחר שהמידע פורסם ללא הסכמה בפני קהל רחב ובהמשך נותר זמין באתר העמותה.
בנוגע לפרסום נוסף, שבו נאמר כי בעלה של התובעת "נשוי לשתיים" ועובר לכאורה על איסור ביגמיה, קבע בית המשפט כי אין מדובר בלשון הרע כלפי התובעת עצמה, אך כן מדובר בפגיעה בפרטיותה, משום שהפרסום חשף פרטים הנוגעים לחייה האישיים.
לעומת זאת, טענה נוספת של התובעת, שלפיה נאמר בהרצאה כי "להתחתן עם אחד כזה זו בעיה", נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לכך שהאמירה אכן נאמרה.
בנוגע לאירוע נוסף, שבו נשאה דברים אישה בשם רות בורנשטיין במהלך כנס של העמותה, קבע בית המשפט כי הדברים שיוחסו לתובעת ולבעלה, ובהם טענות כי הם "מפיצים רעל", "מסיתים" ו"פוגעים באנשים", מהווים לשון הרע. עוד נקבע כי אחריות לפרסום חלה גם על אמנון יצחק, בנו והעמותה, משום שהסרטון שודר בשידור חי ולאחר מכן פורסם והופץ בערוצי המדיה של העמותה.
השופטת דחתה את טענות ההגנה של הנתבעים, ובהן טענות ל"אמת בפרסום" ול"תום לב", וקבעה כי חלק מהאמירות אינן ניתנות כלל להוכחה וכי אופן פרסומן חרג מהדרוש והיה בעל אופי משפיל ומבזה.
בסיכום פסק הדין חויבו הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך 22 אלף שקלים, מהם 10,000 שקלים בגין הקראת המיילים האישיים, 5,000 שקלים בגין הפגיעה בפרטיות בפרסום הנוגע לביגמיה ו-7,000 שקלים בגין פרסום דבריה של רות בורנשטיין. בנוסף נפסקו לטובת התובעת הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים.
בית המשפט ציין כי אין בסמכותו, במסגרת בית משפט לתביעות קטנות, להורות על הסרת הפרסומים או על פרסום התנצלות. עם זאת, בפסק הדין נכתב כי כל עוד הפרסומים ממשיכים להיות זמינים לציבור, הם עשויים להוות עוולה נמשכת ולהקים עילת תביעה נוספת.
מצ"ב תגובת עמותת שופר לכתבה:
"בית המשפט לתביעות קטנות, שאינו קשור בסדרי הדין ובדיני הראיות, החליט בסעיף 36 לפסק הדין, לפסוק לתובעת פיצוי בגין שני מקרים של פגיעה בפרטיות (10,000 + 5,000 ש"ח) ובגין מקרה אחד של לשון הרע (7,000 ש"ח).
בית המשפט היה ער לכך שקיים הליך מקביל בבית משפט השלום, בין כב' הרב ועמותת שופר, לבין בעלה של התובעת, שם מתבררות טענות הצדדים במסגרת התביעה והתביעה שכנגד, בהתאם לדין המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות.
בית המשפט הבהיר כי היה באפשרותו של כב' הרב "למלא את חובתו המוסרית" ולהזהיר מפני התובעת ובעלה, בצורה מכובדת ובאופן קצר ותמציתי. סגנון של ביקורת הנו כמובן עניין סובייקטיבי ויכול להתפרש בצורה שונה על ידי שופט כזה או אחר.הנתבעים יכבדו את פסק הדין שניתן, כאשר כל טענותיהם שמורות להליך המתברר בבית משפט השלום, כנגד בעלה של התובעת.
אנו לומדים את פסק הדין ובימים הקרובים נחליט אם להגיש בקשת רשות ערעור על החלק שהתקבל לבית המשפט המחוזי."
0 תגובות