באוגוסט 2025 חשף "ידיעות אחרונות" כי עיריית תל אביב פנתה לעשרות בתי כנסת בעיר בדרישה לחתום על חוזה הקצאה חדש, הכולל התחייבות להעניק שירותי דת "ללא הבדלי מין או אמונה" ולהתאים את פעילותם לצביון השכונה. בבתי הכנסת טענו כי חתימה על ההסכם עלולה לפגוע באופיים האורתודוקסי, וחלקם סירבו לחתום.
אחד מהם היה בית הכנסת "גבורות ישראל" בשכונת טרומפלדור, הפועל במקום קרוב למאה שנה באישור העירייה. בעקבות סירובו לחתום על ההסכם, הגישה העירייה נגדו תביעת פינוי בטענה שהקרקע עליה הוא פועל שייכת לה.
בית משפט השלום בבת ים דחה את תביעת הפינוי ומתח ביקורת חריפה על התנהלות העירייה. השופט יגאל נמרודי קבע כי העירייה לא ביקשה בפועל להביא לפינוי בית הכנסת, אלא השתמשה בהליך המשפטי כאמצעי לחץ כדי לכפות עליו לחתום על חוזה ההקצאה החדש. לדבריו, מדובר ב"שימוש לרעה בהליך המשפטי", המנוגד להוראות החוק.
השופט הדגיש כי העירייה הייתה צריכה להגיש הליך משפטי המשקף את המחלוקת האמיתית בין הצדדים, ולא להשתמש בתביעת פינוי כאמצעי להשגת מטרה אחרת. פסק הדין לא עסק בחוקיותו של חוזה ההקצאה עצמו או בתנאיו, אלא אך ורק בתביעת הפינוי שהגישה העירייה.
עוד קבע השופט כי בית הכנסת אינו "פולש" למקרקעין, אלא פועל במקום כדין במשך שנים רבות, בהתאם להקצאה שניתנה לו. בנוסף ציין כי האחריות על בתי הכנסת בעיר אינה מוטלת על העירייה, אלא על המועצה הדתית.
בהחלטתו התייחס השופט גם לטענת העירייה שלפיה לא ביקשה לסגור בתי כנסת אלא רק להחליף את הגורם המפעיל אותם. לדבריו, תפיסה זו שגויה, שכן בית כנסת אינו רק מבנה פיזי, אלא מוסד קהילתי ורוחני המגלם קדושה, תחושת שייכות וחיי קהילה. לכן, קבלת תביעת הפינוי הייתה מביאה למעשה לסגירתו של בית הכנסת במובנו המלא.
בסיום פסק הדין ציין השופט כי ניתן היה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, והביע צער על כך שהצדדים לא הצליחו למצות את הליכי ההידברות והפשרה לפני שהמחלוקת הוכרעה בפסק דין.
0 תגובות