השופטת נסרין עדוי-ח'דר מבית משפט השלום בחיפה קבעה לאחרונה כי פועל בניין שנפצע באורח קשה כתוצאה מתזוזת תבנית ברזל כבדה שחוברה למנוף של משאית יקבל את הפיצויים מחברת הביטוח "מנורה" ולא מהמעסיק, כיוון שמדובר בתאונת דרכים.
הפועל (35) עבד באתר בניה בכפר ירכא. באוגוסט 2013 הוא סייע בפירוק תבניות ברזל מקיר בטון כשאחת התבניות זזה ופגעה בו, וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה של 4-5 מטר וסבל מפגיעה רב מערכתית.
כ-3 שנים לאחר האירוע הוא הגיש תביעה בשתי עילות חלופיות: האחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהופנתה בעיקרה כנגד בעל המשאית שאליה חובר המנוף, והשנייה לפי פקודת הנזיקין במסגרתה טען כי במידה שהתאונה נחשבת רק לתאונת עבודה הרי שהמעסיקה שלו צריכה לשלם לו את הפיצויים על נזקיו.
בשלב הזה נכנסה המבטחת של המשאית "מנורה" לתמונה. חברת הביטוח טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים שכן המשאית הייתה במצב סטטי ולא נעשה שימוש מכני בכוח שלה, מה גם שלא הוכח שהמנוף שאב את כוחו מהמנוע. בנוסף היא טענה כי לא הוכח שפעולת המנוף היא שגרמה לתזוזת התבנית.
התובע והמעסיקה שלו טענו לעומת זאת כי התבנית השתחררה כתוצאה מלחץ שהפעיל המנוף על השרשרת שהחזיקה אותה, ואין שום פעולה אחרת שיכולה הייתה להביא לתזוזה של תבנית ששוקלת 80 קילו.
עוד נטען כי מאחר שמתיחת השרשרת שבאמצעותה הוחזקה התבנית נעשתה על ידי המנוף, והמנוף מופעל באמצעות המנוע של המשאית, ברור שהיה פה ניצול של הכוח המכני של הרכב.
טענה מאולצת
השופטת עדוי-ח'דר קיבלה את עמדת התובע והמעסיקה. ראשית, היא ציינה כי טענתה של חברת הביטוח כי לא הוכח שהמנוף שאב את כוחו מהמשאית הייתה "מאולצת עד מאוד" שכן ברור שהמנוף הותקן על המשאית והופעל על-ידה.
שנית, ארבעה פועלים שעבדו עם התובע העידו כי התבנית השתחררה כתוצאה מהלחץ שהפעיל המנוף על התבנית ולא הייתה שום דרך אחרת להזיז אותה. כלומר, השימוש בכוח של המנוף הוא שגרם לתזוזת התבנית שפגעה בתובע והפילה אותו, ומכאן שבהיבט העובדתי יש קשר סיבתי בין השימוש בכוח המכני לבין התאונה.
השופטת הוסיפה כי גם מבחינה משפטית יש קשר הדוק בין פעילות המנוף לבין התאונה. ".... בענייננו גורם הסיכון הוא המנוף, ואחד מהסיכונים של פעולת המנוף, עת קושרים אליו תבנית ברזל השוקל 80 ק"ג (לערך) לצורך הנפה, החזקה, העמסה, הזזה וכיו"ב של התבנית, הוא שבעת כל אחת מהפעולות הללו התבנית תפגע במישהו או במשהו", נכתב בפסק הדין.
מאחר שאין ספק שהמשאית לא שינתה את ייעודה התחבורתי, ופעילות המנוף נעשתה באמצעות שימוש בכוח המכני שלה, הרי שהמקרה עונה על הגדרת תאונת דרכים בחוק ובפסיקה, הכריעה השופטת לבסוף.
משכך, התביעה נגד המעסיקה נדחתה ותמשיך להתנהל רק נגד "מנורה", שאף חויבה לשלם לה הוצאות משפט של 8,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד נעים ג'יריס
ב"כ המעסיקה (נתבעת 3): עורך דין גסאן אגברייה
ב"כ חברת הביטוח (נתבעת 4): מארק שירין, עורך דין נזיקין
עו"ד דורון נוביץ עוסק/ת ב- נזיקין - הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הכתבה התפרסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"