בית המשפט לענייני משפחה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אם נגד בנה וכלתה לשעבר, בעקבות כספים שהעבירה לבני הזוג במהלך נישואיהם. השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה כי מדובר בהלוואות שמועד פירעונן הגיע עם פרידתם, וחייבה את בני הזוג לשעבר, יחד ולחוד, בתשלום 380 אלף שקל.
לפי טענת האם, שיוצגה על ידי עו"ד גסאן האמם, במהלך נישואיהם של בנה וכלתה היא העניקה להם שתי הלוואות מרכזיות. הראשונה, בסך 200 אלף שקל, נועדה לסייע בהעמדת ההון העצמי לרכישת דירה. לטענתה, הוסכם כי הכסף יוחזר במקרה של פרידה או גירושין.
הלוואה נוספת, בסך 180 אלף שקל, נועדה בין היתר לכיסוי הלוואות בנקאיות ולסיוע כלכלי. גם ביחס לסכום זה טענה האם כי מועד הפירעון נקבע למקרה שבו בני הזוג ייפרדו או יתגרשו.
לאחר הפרידה דרשה האם לקבל את הכספים בחזרה. הבן הודה בטענות אמו, אולם הכלה לשעבר הציגה גרסה אחרת. לדבריה, ההלוואה בסך 200 אלף שקל כבר נפרעה במזומן באמצעות תשלומים חודשיים, ואילו 180 אלף השקלים הנוספים כלל לא היו הלוואה אלא מתנה שהעניקה האם לבקשת בנה.
ביחס להלוואה הראשונה טענה הכלה כי התשלומים הועברו במזומן במהלך ביקורים אצל חמותה לשעבר בשבתות ובחגים. אלא שגרסה זו עוררה ספק אצל בית המשפט.
"הנתבעת לא ידעה מהי כתובת מגורי התובעת, גם לא במועדים בהם טענה כי הגיעה לבית התובעת לביקורים ושילמה את התשלומים הנטענים על ידה", נכתב בפסק הדין.
בסופו של ההליך קיבלה השופטת את תביעת האם וקבעה כי מדובר בהלוואות מחייבות. בני הזוג לשעבר חויבו יחד ולחוד במלוא סכום התביעה, 380 אלף שקל. בנוסף נקבע כי הכלה לשעבר תשלם לחמותה לשעבר 2,500 שקל הוצאות וכ-35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
עו"ד אבי אמר, שייצג את הכלה לשעבר, מסר: "אם הבעל מסרה הלוואה בת 380,000 שקל, מרשתי חויבה להשיב מחצית. הראיות הצביעו כי התובעת רשמה הערת אזהרה על הנכס ומרשתי אף נתנה הסכמה לכך, התביעה היתה מיותרת. עם זאת, כאשר חקרתי בחקירה נגדית את התובעת עלו תהיות ולכן נקבע כי על מרשתי להשיב סכום אחר מהנקוב בתביעה במקור".
עו"ד גסאן האמם, שייצג את האם, מסר כי פסק הדין מדגיש את הצורך בעריכת הסכמים גם בין בני משפחה. לדבריו, המסמכים שנשמרו, בהם גם מסמכים בכתב יד, סייעו להוכיח בבית המשפט כי הכספים ניתנו כהלוואה ולא כמתנה.
0 תגובות