השופט דורי ספיבק אישר לפני כשבועיים ניהול תביעה ייצוגית נגד החברות ״קל אוטו תחבורה״ ו״קל אוטו שירותי מימון״ (שתי החברות, ששייכות לקבוצת ״קל אוטו״, מוזגו ב-2014). השופט קיבל את טענת העובדים שעיסוקן המרכזי של החברות הוא בהשכרת רכב ולכן חל עליהן צו ההרחבה בענף השירותים. הצו מעניק לעובדים, בין היתר, זכויות פנסיוניות עדיפות ביחס לכלל המשק.
ב-1977 נחתם הסכם קיבוצי כללי שחל על מעסיקים בענפי היבוא, הסיטונאות והשירותים. להסכם הוציא שר העבודה דאז צו הרחבה שהוחל בין היתר על ענף השכרת הרכב.
שני העובדים הגישו את הבקשה בנפרד לפני כשנתיים וההליכים בעניינם אוחדו בתחילת 2018. שניהם הועסקו במשך מספר שנים ופוטרו בסמוך להגשת הבקשה. הם טענו כי עובדי החברות ״קל אוטו תחבורה״ ו״קל אוטו שירותי מימון״ (החברות בהן הועסקו) זכאים לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו הרחבה בענף היבוא, היצור, המסחר בסיטונאות והשירותים.
בין היתר לדבריהם, שולמו להם זכויות פנסיוניות בחסר שכן צו ההרחבה קובע שעל המעסיק להפריש עבור העובד לפנסיה מיום העבודה הראשון ואילו ההפרשות בוצעו עבורם רק אחרי שישה חודשי עבודה.
לטענת המבקשים, ״השכרת רכב״ היא אחד הענפים הנכללים בתוספת לצו ההרחבה ומאחר שזהו עיקר עיסוקן של החברות – הצו חל עליהן.
המשיבות טענו מנגד כי צו ההרחבה לא חל עליהן שכן השכרת רכב הוא לא עיסוקן המרכזי והן עוסקות במגוון רחב של פעילויות אחרות כגון מכירת רכבים, טרייד אין, ליסינג לעסקים וליסינג לפרטיים, ביטוח, מימון, שירותי שינוע ועוד. מעבר לכך הן טענו שבכל מקרה עובדיהן מקבלים זכויות עדיפות על אלה הקבועות בצו ההרחבה.
עיסוק מרכזי
אך השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את עמדת העובדים. הוא ציין שמחומר הראיות עולה שעיקר פעילות החברות היא בתחום השכרת הרכב. כך למשל הדוחות הכספיים מעידים שבמשך שנתיים רצופות (2016-2017) הכנסותיהן נבעו מהשכרה ומכירה של כלי רכב בלבד.
הוא הוסיף שגם אתר האינטרנט של הקבוצה שלפיו ״קל אוטו עוסקת בהשכרת רכב בארץ לאנשים פרטיים ולעסקים״ תומך בעמדת המבקשים.
עוד לדבריו, החברות נמנעו מלהציג מסמכים שמוכיחים שעיקר הפעילות שלהן אינו בתחום השכרת הרכב. אף מנהל הכספים שהעיד מטעמן הודה שהחברות עוסקות ב״ליסינג, מכירה והשכרה״.
כמו כן נדחתה טענת החברות שהן מספקות לעובדיהן תנאים משופרים. בין היתר כתב השופט שצו ההרחבה הכללי במשק קובע שכל עובד זכאי להפרשות פנסיוניות רק לאחר שישה חודשי עבודה בעוד עובדי ענף השירותים זכאים להפרשות מיום העבודה הראשון. בנוסף, עד שנת 2014 אחוז הפרשות המעסיק בצו הכללי היה נמוך מ-6%, האחוז לו זכאים מי שחל עליהם צו ההרחבה בענף השירותים.
בנסיבות אלה קבע השופט שצו ההרחבה בענף השירותים חל על החברות ואישר את התביעה הייצוגית. הוא הבהיר שעילות התביעה הן הפרת זכויות העובדים לקבלת זכויות שונות מכוח הצו וכי התביעה תחול על מי שהועסק באחת משתי החברות בין תחילת אוגוסט 2010 לבין מועד אישור הבקשה (18.8.19).
לטובת בא כוח המבקשים נפסק שכר טרחה בסך 40,000 שקל וכל אחד מהמבקשים קיבל גמול בסך 5,000 שקל.
- ב״כ המבקשים: עו״ד משה וקרט ועו״ד ליאת בן סימון
- ב״כ המשיבות: עו״ד שלמה בכור ועו״ד ודוד בכור
* עו״ד יעקב בטש עוסק בתביעות ייצוגיות
** הכותב לא ייצג בתיק
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"