לאורך שנים פסיקות רבות של בית המשפט העליון גרמו לקהילה שלנו אכזבה מרה. קל אפוא להבין את ההתלהבות בה מתקבלת אצלנו הרפורמה המשפטית שיוזמת הממשלה הנוכחית, אשר עיקרה צמצום כוחו של בית המשפט העליון לטובת חיזוק כוחה של הכנסת, בית הנבחרים, בה לנציגי הציבור החרדי יש בנקודת הזמן הנוכחית השפעה מכרעת. ואולם, דווקא בשל הנזילות של המצב הפוליטי והעובדה שממשלות בארץ מתחלפות בקצב מהיר, אנו צריכים לשאול את עצמנו אם רפורמה זו, שמגבירה מאוד את כוחו של הרוב ומסירה ממנו כמעט כל רסן, לא תתגלה יום אחד כחרב פיפיות.
הקהילה החרדית הולכת ומתפתחת בצעדי ענק ב''ה, אך עדיין מדובר בקהילת מיעוט. התנהלותם של נציגי הציבור שלנו לא תמיד תואמת את העובדה הפשוטה והיא שרוב תושבי המדינה אינם חרדים, ואף לא דתיים. מכאן שנתינת כוח בלתי מוגבל בידי הרוב החילוני היא דבר שצריכים לחשוב עליו היטב. כשמתבוננים במפה הפוליטית בארץ לאורך זמן, מגלים דפוס יציב אחד: תנועת מטוטלת ביחסו של הציבור החילוני לנושאי דת ומדינה. במחזוריות קבועה יחסית, לאחר כמה שנים בהן המפלגות חרדיות שותפות בכירות בממשלה, עולות מפלגות חילוניות אנטי-חרדיות שמצען מבוסס על השנאת קהילת המיעוט החרדית על הרוב החילוני. זו תופעה שהתחילה הרבה לפני מפלגת ישראל ביתנו בגלגולה הנוכחי. די להזכיר את מפלגות שינוי וצומת, שרכבו בדיוק על אותו סנטימנט עלוב. ויש לשים לב: מפלגות אלה, בפריחתן, אינן נשענות רק על קולות שמאל, אלא גם על קולותיהם של בוחרי ימין חילונים, שיחסם השלילי לחרדים מתחרה רק ביחסם השלילי לערבים.
כל בר דעת מבין שכחברת מיעוט עלינו לגדר סיכונים, ולהיערך ליום בו הרוב ינסה לכפות עלינו את אורחות חייו, מבלי להתחשב בצרכינו כקהילת מיעוט. איננו יכולים לתת את מלוא הכוח בידי גחמותיו של הציבור, שצירוף הנסיבות הפוליטיות העכשוויות גורמת לו לחבור אלינו היום, כשם שמחר יוכל להעדיף להרחיק אותנו מכל מוקד השפעה. לפיכך, רפורמה שמחלישה את המערכת המשפטית לטובת הגנה כמעט בלתי-מוגבלת על חוקי הכנסת, יכולה בקלות להביא למצב בו בעתיד תחוקק הכנסת חוק שיחייב לימודי ליבה גם בישיבות הקטנות כתנאי לתקצובן, דא עקא שאז הציבור החרדי לא יוכל לקבל את הגנת בית המשפט. ובהקשר זה ראוי לציין כי בג''ץ כבר הגן על זכותה של הקהילה החרדית לקיים מוסדות לימוד התואמים את אורחות חייה. בפסיקה זו משנת תשע"ד הידועה כ"בג"ץ רובינשטיין נגד הכנסת", קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים כי אין לבטל את "חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים" המסדיר את פעילותן ותקצובן של הישיבות הקטנות, למרות שלא נלמדים בהן כל לימודי ליבה. פסיקה זו המשתרעת על פני מאות עמודים מכירה חד-משמעית בזכותו של הציבור החרדי למערכת חינוך נפרדת הנאמנה להשקפת העולם החרדית.
אמנם בסוגיות אחרות הכריע בג"ץ כנגד רצון הציבור החרדי, אך עדיין בלתי ניתן להתעלם מהעובדה שבסוגיית החינוך – ציפור נפשה של כל קהילת מיעוט דתית – הכריעו שופטי בג"ץ דווקא לטובת לימוד התורה. לעומת זאת, החלופה שמקדמת הממשלה הנוכחית עלולה להתגלות בעתיד כגרועה הרבה יותר. זכרו את המטוטלת הפוליטית, ושאלו את עצמכם מי יעצור את הקואליציה החילונית הבאה שתבקש לבטל את תקציב הישיבות, ויורה לה להכיר בזכותה של החברה החרדית לחנך את ילדיה כהשקפת עולמה, בדיוק כפי שעשה בג"ץ בפסק דין רובינשטיין הנ"ל. בתנאים כאלה, שאפשר להעריך שעוד יגיעו, אנחנו עשויים להתגעגע להגנה המעטה ממנה נהנה הציבור החרדי בשיטת המשפט הנוכחית.
0 תגובות