רוכב אופנוע שיצא לכביש ללא ביטוח חובה ונפצע בתאונת דרכים קשה, יקבל תוספת של 180 אלף שקל לפיצויים שנפסקו לטובתו, למרות שבית המשפט ייחס לו אחריות חלקית לתאונה. כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקיבל בחלקו את ערעור הרוכב על פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה.
מאחורי ההחלטה עומדת שאלה משפטית מעניינת: האם אדם שנהג ללא ביטוח חובה זכאי לפיצוי מלא על נזקיו, אם הצליח להוכיח שנהג אחר התרשל וגרם לתאונה? ומה קורה כאשר בית המשפט מפחית את הפיצוי פעם אחר פעם בשל נתוניו האישיים של הנפגע?
התאונה התרחשה באוקטובר 2018, כאשר הרוכב, שהיה אז בן 18 וחודשיים, נסע על אופנועו. בנתיב הנגדי נסע אוטובוס של אגד, שנהגו סטה לנתיב הנסיעה של האופנוע כדי לעקוף משאית שחנתה בצד הדרך.
הרוכב ניסה להתחמק מהאוטובוס, איבד שליטה, התנגש בו ונהדף לעבר המשאית. בעקבות התאונה נפגע בקרסול וביד ימין, עבר שלושה ניתוחים בקרסול וקיבוע ביד, ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת של כ-43%.
אלא שבזמן התאונה לא היה לאופנוע ביטוח חובה בתוקף. לכן, במקום לתבוע פיצויים במסלול הרגיל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נאלץ הרוכב להגיש תביעת נזיקין נגד הנהגים והמבטחות ולהוכיח את אחריותם לתאונה.
כמעט 800 אלף שקל, אבל הרוכב ערער
בית משפט השלום קבע כי נהג האוטובוס התרשל כשסטה לנתיב הנגדי וגרם להתנגשות. עם זאת, גם לרוכב יוחסה אחריות של 40%, משום שלא נצמד לשול הימני ולא האט כנדרש בעיקול.
בית המשפט העריך את נזקיו הכוללים של הרוכב בכ-1.33 מיליון שקל, בין היתר בגין הפסדי השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. לאחר הפחתת האשם התורם נפסקו לטובתו 799,200 שקל, לפני שכר טרחה והוצאות.
הרוכב לא הסתפק בכך וערער למחוזי. תחילה טען שגם שיעור האחריות שיוחס לו גבוה מדי, אך במהלך הדיון חזר בו מחלק זה של הערעור והתמקד בגובה הפיצויים.
הרכב השופטות שלומית יעקובוביץ, יעל אילני ואורלי מור-אל מצא שתי טעויות שהצדיקו התערבות.
הראשונה נגעה לחישוב אובדן ההשתכרות. בית משפט השלום כבר הפחית את שיעור הנכות התפקודית של הרוכב מ-43% רפואית ל-30%, ובנוסף בחר בסיס שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק, בהתחשב בנתוניו האישיים ובקשייו להשתלב במסגרות עוד לפני התאונה.
אלא שלאחר שתי ההפחתות הללו ביצע בית משפט השלום הפחתה נוספת, כאשר פסק רק 80% מתוצאת החישוב האקטוארי המלא.
השופטת מור-אל קבעה כי הצטברות ההפחתות "החמיר יתר על המידה עם המערער". היא הדגישה שהרוכב היה צעיר מאוד בעת התאונה, טרם גיבש לעצמו מסלול מקצועי, ולפניו עוד עשרות שנות עבודה.
לפי קביעת המחוזי, שלוש ההתאמות שנעשו לחישוב הפיצוי יצרו "סטייה בולטת משיעור הפיצוי הראוי".
בלי ביטוח חובה, אבל הפיצוי לא מוגבל
הסוגיה המשפטית השנייה נוגעת לפיצוי בגין כאב וסבל.
בית משפט השלום קבע את הפיצוי ברכיב זה על 162 אלף שקל, סכום שחושב לפי מכפלה של פי 1.5 מהפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בין היתר משיקולי הרתעה בשל הנהיגה ללא ביטוח חובה.
נהג האוטובוס וחברת הראל טענו מנגד כי הפיצוי צריך להיות מוגבל לסכום שהיה מתקבל לפי חוק הפיצויים, וזאת "כדי שלא ייצא חוטא נשכר".
אולם המחוזי לא קיבל את העמדה הזו.
השופטות הבהירו כי כאשר אדם אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך מצליח להוכיח תביעת נזיקין, אין להחיל עליו באופן אוטומטי את תקרות הפיצוי הקבועות בחוק הפיצויים.
במקרה כזה, הפיצוי נבחן לפי עקרונות פקודת הנזיקין, שמטרתם להשיב את מצבו של הנפגע, ככל האפשר, למצב שבו היה אלמלא התאונה.
המשמעות היא שהיעדר ביטוח חובה אינו שולל בהכרח את האפשרות לקבל פיצויים בתביעת נזיקין, וגם אינו מחייב להגביל את הפיצוי בגין כאב וסבל לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים.
ומה לגבי המשאית שחנתה בצד הדרך?
בפסק הדין נדונה גם אחריות נהג המשאית וחברת הפניקס. השניים טענו כי המשאית חנתה במקום מותר וכי לא היה קשר בין החניה לבין התאונה.
אלא שבית המשפט קבע כי גם חניה במקום שאינו אסור במפורש עלולה ליצור סיכון לתנועה. במקרה הנוכחי חנתה המשאית בעיקול, סמוך לתחנת אוטובוס, באופן שהפריע לתנועת האוטובוסים.
המחוזי הותיר על כנה את הקביעה שלפיה נהג המשאית והפניקס ישפו את נהג האוטובוס והראל בשיעור של 10% מהחיוב, שיעור שהוגדר בפסק הדין "מתון והוגן".
בסופו של דבר הורה המחוזי להגדיל את הפיצוי לרוכב ב-180 אלף שקל לאחר הפחתת האשם התורם. בנוסף נפסקו לטובתו שכר טרחת עורך דין בגין התוספת ו-10,000 שקל הוצאות בערעור.
יתר קביעות בית משפט השלום נותרו ללא שינוי, וערעורי יתר הצדדים נדחו.
פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין עצם הנהיגה ללא ביטוח חובה, שמשפיעה על המסלול המשפטי שבו יכול הנפגע לתבוע, לבין השאלה מהו הפיצוי הראוי כאשר אחריותו של נהג אחר לתאונה הוכחה.