הטרגדיה הנוראה שהתרחשה השבוע ברמת גן, בה מצאו את מותם בני זוג קשישים רק בשל הקושי הפיזי להגיע למרחב המוגן בזמן האזעקה, הציפה מחדש את המחדל הלאומי המתמשך בטיפול בדור המייסדים של ישראל. בזמן שהמדינה נמצאת תחת איום ביטחוני, אלפי קשישים מוצאים את עצמם חסרי אונים, לכודים בקומה שלישית ללא מעלית או בבתים שאינם מונגשים.
בשיחה טעונה בתוכנית האקטואליה, התייחס נחי כץ, מנכ"ל 'קדם' (האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל), למקרה המזעזע והתריע מפני "צונאמי" של הזדקנות האוכלוסייה שהמדינה פשוט מסרבת להיערך אליו.
"הזקנה בישראל היא שקופה"
"צריך לעשות סדר במספרים", פותח כץ. "בישראל חיים כיום כמיליון ו-200 אלף איש מעל גיל 65. מתוכם, כ-400 אלף מוגדרים כסיעודיים. המקרה ברמת גן הוא סימפטום של חוסר אונים. בני הזוג הללו, שנעזרו בהליכון, פשוט לא יכלו לעשות את הדרך לממ"ד בזמן המועט שעמד לרשותם. זה יכול לקרות כי הם לא שמעו את ההתרעה, או כי מכשיר השמיעה לא עבד, או פשוט כי הגוף כבר לא נשמע להם".
לדברי כץ, הבעיה מתחילה בחוסר ניהול מרכזי של המדינה: "אין היום מישהו אחד בממשלה שמנהל את אירוע הזקנה. יש הרבה שרים, הרבה יחידות, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, אבל אין ראייה כוללת של כל הרצף התפקודי. מה עושים בחירום? לאן מפנים אותם?".
הנתון המבהיל: מספר המיטות לא גדל עשור
אחד הנתונים המדאיגים ביותר שעלו בראיון נוגע לתשתית האשפוז והדיור למבוגרים. בעוד שאוכלוסיית הקשישים מכפילה את עצמה, המענה הפיזי נותר מאחור.
"מספר המיטות הגריאטריות עומד על 22,000 כבר עשור", חושף כץ. "האוכלוסייה גדלה, הביקוש מזנק, אבל המדינה לא מוסיפה תקציבים ולא בונה תשתיות. הענף הגריאטרי נתמך על ידי המדינה בצורה גרעונית, ויזמים פשוט לא נכנסים לזה כי אין בזה ערך כלכלי מבחינת הממשלה. אנחנו נתקלים במקרים של ניצולי שואה בני 102 שתקועים בקומה שלישית בלי מעלית ובלי שום אופציה חלופית".
כץ מזהיר כי אם לא תיבנה תוכנית לאומית דחופה, מערכת הבריאות כולה תקרוס: "זה ישפיע על שוק העבודה, על הפנסיות ועל בתי החולים שלא יוכלו לטפל בעומס. המדינה לא רואה בזיקנה ערך".
"דפקו בדלת של השכן"
לצד הביקורת הקשה על משרדי הממשלה, כץ קורא לציבור לא לחכות לממסד ולאמץ את הערך היהודי של "והדרת פני זקן" באופן מעשי, במיוחד בימי לחימה.
"ברמה האישית, זו האחריות של כל אחד מאיתנו", הוא מסכם. "לראות מי המבוגר שגר בשכונה שלנו, מי נצרך. תדפקו בדלת, תשאלו בשלומם של סבא וסבתא, אבל גם של השכן המבוגר. תוודאו שהם שמעו את האזעקה, שהם יודעים לאן ללכת. לפעמים דפיקה אחת בדלת יכולה להציל חיים".
0 תגובות