מאחורי הקלעים של השלטון בטהראן מתחולל מאבק חזיתי החושף את האשליה של מוסד הנשיאות האיראני.
לפי דיווחים המגיעים מהמדינה, הנשיא מסעוד פזשכיאן ביקש לקיים פגישה דחופה עם המנהיג העליון, בה הפציר בו להורות למשמרות המהפכה (IRGC) להפסיק לאלתר את המתקפות המחודשות על מדינות המפרץ. פזשכיאן, החושש כי איראן אינה יכולה לשאת בנטל של מלחמה חדשה, קרא אף להודיע למתווכים על נכונות לחידוש המשא ומתן להסכם.
אולם, המציאות הפוליטית באיראן טופחת על פניו של הנשיא. למרות תוארו הרשמי כראש הרשות המבצעת, הנשיא האיראני משמש בפועל כ"מריונטה" בלבד, נטול כוח ממשי במוקדי ההחלטות הגורליים.
המבנה הפוליטי של איראן, שהוקם לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, מעניק למנהיג העליון סמכות מוחלטת כראש המדינה, כמפקד העליון של הכוחות המזוינים וכמתווה המדיניות המרכזי, בעוד הנשיא כפוף לו לחלוטין ועוסק בעיקר בניהול יומיומי של הממשלה.
אל מול הנשיא ניצב אחמד ואחידי, מפקד משמרות המהפכה, שנתפס כדמות משפיעה בהרבה מפזשכיאן. משמרות המהפכה אינם מדווחים לנשיא אלא ישירות למנהיג העליון, והם שולטים בנכסים כלכליים קריטיים, בתוכניות הטילים ובכל המבצעים הבינלאומיים של איראן. כוח זה משמש כ"משמר פרטוריאני" של המשטר, שתפקידו להבטיח את שרידות הדיקטטורה ומניעת הפיכות.
המקרה הנוכחי מדגיש כי באיראן של היום, יסודות ה-"ולאית-א פקיה" (שלטון חכם הדת) מבטיחים שכל פקיד נבחר יהיה נתון למרותו של המנהיג הלא-נבחר. אלמנטים צבאיים ודתיים קיצוניים הם השולטים בפועל, ולנשיא אין יכולת למנוע מהם להוביל את המדינה לעימות. כפי שמוכיחה פנייתו הנואשת של פזשכיאן, במערכת האיראנית הנשיאים יכולים להידחק לשוליים, שריהם יכולים להיחסם, ואין מקום לרפורמות אמיתיות בתוך מסגרת המשטר.
0 תגובות