סולומון פתח את דבריו בהתייחסות למצב בצפון והבהיר כי בניגוד לתחושת ההפתעה בציבור, המציאות בשטח הייתה ידועה. "אותי אישית המטחים המסיביים לא הפתיעו בכלל," הוא אומר. "סיפרו לנו אחרי חיסול נסראללה ש-80% מהטילים של חיזבאללה הושמדו ושהארגון על הברכיים. אני לא מזלזל בהישגים, אבל כשאני רואה את כמות השיגורים, אני שואל אם לא חגגנו מוקדם מדי על חשבון תיאום הציפיות עם העם." לטענתו, הליקוי המרכזי נעוץ בנטייה ל"יחצנות יתר" מצד דובר צה"ל, שהתמקד בהישגים נקודתיים מבלי להציג את התמונה המלאה והמאתגרת שנותרה בשטח.
בנוגע למטרות המלחמה בלבנון, סולומון סבור כי ישראל חייבת להשתחרר מהתפיסות של ה-6 באוקטובר. לדבריו, הסכמים מדיניים לא יספיקו הפעם, ויש לגבות מחיר טריטוריאלי כואב: "אנחנו צריכים לשנות את המציאות מיסודה. צה"ל לא יכול להסתפק בכניסה מוגבלת. עלינו לתמרן תמרון מלא עד הליטני, לפנות את כל תושבי דרום לבנון ולאחוז בשטח הזה. הפסד אדמה הוא המחיר הכי צורב לאויב במזרח התיכון, וזה הכלי היחיד שיבטיח שחיזבאללה לא יחזור לאיים על יישובי הצפון."
בזירה הרחוקה יותר, מול איראן, סולומון מציב חמישה יעדים אסטרטגיים שלדבריו נמצאים בהישג יד אם תופגן הנחישות המתאימה: חיסול מוחלט של תוכנית הגרעין והשמדת מתקני ההעשרה; פגיעה אנושה במערך הטילים והכטב"מים; ייבוש מקורות המימון של "השלוחים" (פרוקסי) באזור; הבטחת חופש שיט וטיסה מלא במרחב; ופירוק כוח קודס. "אם לא נשיג את אלו," הוא מזהיר, "אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמת התשה ארוכה."
לסיום, התייחס סולומון לפער המטלטל בין היכולות המרשימות שמפגין חיל האוויר בשמי איראן לבין המחדל הקשה בבוקר שמחת תורה. "ההסבר הוא כואב אך פשוט: חיל האוויר התכונן לאירוע מול איראן במשך שנים, היכולות נבנו בדיוק למעגל הזה. לעומת זאת, בגבולות שלנו נתפסנו בהפתעה בסיסית, ללא תוכניות מתאימות וללא השינוי התודעתי הנדרש באותו רגע." כשנשאל האם יתייצב לתפקיד ראש המל"ל במידה ויקרא לכך, השיב: "זה גוף קריטי לקבלת החלטות. אם ראש הממשלה יקרא לי, אתייצב למען ביטחון ישראל."
0 תגובות