בשיחה כואבת ומטלטלת מדם לבו, מתאר איתן דוידי, יו"ר מושב מרגליות, את המציאות הבלתי אפסית בקו העימות. דוידי, שחזה כבר לפני שנה כי הסכמי הפסקת האש יובילו למלחמה קשה יותר, מוצא את עצמו היום כשהוא פצוע ברגליו מרסיסי רקטה, אך נחוש מתמיד בדרישתו מהדרג המדיני: "אל תעצרו עד לניצחון המוחלט".
"זה ממש עצוב לי לומר שצדקתי, לא הייתי רוצה להיות צודק במקרה הזה", פותח דוידי את דבריו כשהוא נזכר באזהרות ששיגר בעבר. לדבריו, ההסכמים שנחתמו בנובמבר 24' היו למעשה ההכרזה על מלחמת לבנון הרביעית שאותה אנו חווים כעת. "ראינו איך זה הסתיים בצורה חלשה ורפה. היום אנחנו משלמים מחיר כפול. חיילים נהרגים בכניסה לכפרים שכבר היינו בהם בעבר. אם היינו ממשיכים את העבודה אז, אולי חייהם היו ניצלים".
דוידי, שנותר במושב לאורך כל התקופה, מתאר את השחיקה העצומה של תושבי הצפון: "אנחנו פונים לממשלה – שחררו אותנו מהעול הזה. נמאס לנו. אי אפשר להיכנס למלחמה כל שני וחמישי, אי אפשר לפנות תושבים כל פעם מחדש. אי אפשר לנהל משק בית ומשפחה כשיש לך רק שתי שניות לרוץ לממ"ד. חלאס, נמאס לנו מכל זה".
כשהוא נשאל על הפתרון הנדרש, דוידי אינו בורר במילים: "צריך לשטח את דרום לבנון ולהקים רצועת ביטחון רחבה ככל שניתן. מדינת ישראל חייבת להכניס לאירוע את ממשלת לבנון וצבא לבנון. לא להסתפק ביעדי טרור, אלא לפגוע בתשתיות אזרחיות. אם במרגליות לא היה חשמל לפני יומיים, אז גם בביירות לא יהיה חשמל. הם צריכים להבין שהם חלק מהבעיה, ואם הם לא יטפלו בה – אנחנו נטפל בה והם ירגישו את זה בדרך".
יו"ר המושב חושף בראיון את הנס האישי שאירע לו רק לפני ימים אחדים: "ביום רביעי האחרון הייתי באחת מחוות הלולים שלי וחטפתי קטיושה 107 מ"מ במרחק 30 מטר ממני. ההדף העיף אותי קדימה ונפצעתי ברגליים. זה יוצר תחושה קשה, אבל אני לא עוזב את מרגליות לשנייה. הפחדן מת כל יום מחדש, הגיבור מת פעם אחת. אני לא מחפש להיות גיבור, אבל יש לנו מדינה לשמור עליה ואנחנו פה כדי ליישב את הארץ עד הסנטימטר האחרון".
על הלילות בצל האיום הביטחוני הוא מספר: "אני ישן עם M16 קצר ליד המיטה וחמש מחסניות. ביקשתי מהרבש"ץ אפילו עוד תחמושת כי אני הבית הקיצוני במושב. אם חלילה יקרה משהו, אני רוצה להיות מסוגל לעשות משהו". למרות הכל, דוידי מביע אמון בשר הביטחון וברוח הלחימה: "אני רואה הפעם נחישות אחרת, ברק בעיניים שלא היה בעבר. אני מקווה שהפעם זה יתורגם לניצחון של ממש – פירוק חיזבאללה מנשקו".
לסיום, הוא מדגיש כי האתגר הגדול ביותר הוא שיקום הקהילה: "מדרכות וכבישים הממשלה מתקנת, אבל הבעיה המרכזית היא להחזיר את החומר האנושי שבנה את מרגליות. להגיד לאנשים 'בואו תנו אמון שוב'. הממשלה צריכה להבין – אין יותר מועד ב'. זה השלב האחרון".
0 תגובות