עולם המוזיקה היהודית מקבל השבוע פרויקט מיוחד במינו: חיים גולד, הזמר והיוצר הירושלמי, משיק את 'ניגון של שתיקה' - אלבום EP אישי ומסקרן שנע בין שמחה לשתיקה, בין שאלות לאמונה. הפרויקט, שמשלב טקסטים עתיקים עם לחנים חדשים ועיבודים אקוסטיים סוחפים, מציע מסע מוזיקלי עמוק אל תוך הנשמה היהודית.
גולד, יליד ירושלים, ידוע ביצירת מוזיקת נשמה יהודית עכשווית בעלת צליל אישי ומובהק. יצירתו שואבת השראה עמוקה מעולם החסידות, הניגון והאמונה, ונעה בין מילים מקוריות לטקסטים מן המקורות, בין ניגונים חסידיים עתיקים ללחנים חדשים. האלבום החדש הוא במידה רבה מסע - מסע בין העולם כפי שהוא לבין העולם כפי שהנשמה מבקשת לראות אותו.
בין שמחה לשתיקה
השירים באלבום נולדו בזמנים שונים ומתוך מקומות שונים, אך כשנאספו יחד נחשף ביניהם חוט אחד: החיפוש אחר האור שנמצא בתוך הדרך עצמה. ב'כשאני שמח' השמחה הופכת למקום של ביטחון ופשטות - רגע שבו אין צורך להבין הכול או לשאול את כל השאלות, אלא פשוט לשיר, לחיות ולבטוח. מולה נמצאים גם רגעי העצב, החיפוש והשאלות, שבהם האדם מנסה למצוא ניצוצות של אור בתוך החושך.
'מנגינה חדשה' ממשיך את אותו מסע ממקום אחר. ההרים שטיפסנו, הסערות שעברנו, התפילות שהתפללנו והשירים שלא תמיד הצלחנו לשיר - כולם הופכים בסופו של דבר לחלק ממנגינה חדשה. זו יצירה על התקווה שאפשר לקחת את כל מה שעברנו ולהפוך אותו לתפילה, לניגון ולמשהו חדש. השיר מבטא את האמונה שגם מתוך הקשיים והנפילות יכולה לצמוח מנגינה חדשה של תקווה.
כשהשתיקה מקבלת קול
ב'ניגון של שתיקה', שיר הכותרת של האלבום, גם השתיקה עצמה מקבלת קול. זהו שיר שנוגע בשאלות שאין עליהן תמיד תשובות, באור שעוד לא התגלה וביכולת להישאר בתוך המסע גם כשלא הכול מובן. מתוך השתיקה נולדים ניגון, תקווה וגעגוע לעולם שלם יותר. הבחירה בשם 'ניגון של שתיקה' משקפת את הפרדוקס המרכזי של היצירה - איך גם מה שאין לו מילים יכול להפוך למוזיקה.
הגעגוע הזה מקבל ביטוי אחר ב'נפשי חמדה', המבוסס על מילות 'אנעים זמירות'. המילים העתיקות 'כי אליך נפשי תערוג, נפשי חמדה בצל ידך' מקבלות לחן חדש ואישי, ומחברות בין הכמיהה היהודית העתיקה לבין הצליל של היום. גולד מצליח ליצור גשר בין הטקסט המסורתי לבין הביטוי המוזיקלי העכשווי, תוך שמירה על העומק הרוחני של המילים.
חיבור בין מסורת לחידוש
לצד השירים המקוריים נמצא גם 'ניגון רחמים רבים', ניגון נשמה המיוחס לרבי מיכל מזלוטשוב, שמקבל באלבום עיבוד חדש. דווקא בתוך יצירה שמבקשת כל הזמן להתחדש, יש כאן גם חזרה אל המקור, אל המקום שבו לפעמים אין צורך במילים בכלל והניגון עצמו אומר את מה שהלב מבקש לומר. השילוב בין הניגון העתיק לבין העיבוד החדש מדגים את הגישה המוזיקלית של גולד - כיבוד המסורת תוך הענקת פרשנות עכשווית.
אחד מגרעיני הלחנים של הפרויקט נולד בלילה שלפני ראש השנה, ולאורך הדרך התפתח, השתנה וקיבל צורה חדשה פעם אחר פעם. זהו גם הסיפור של האלבום כולו: מנגינות שמשתנות עם החיים, תפילות שמקבלות מילים חדשות, ורגעים של חושך ואור שהופכים בסופו של דבר לשיר. האלבום מבטא את האמונה שגם הדרך עצמה היא חלק מהניגון.
הפקה מוזיקלית מושקעת
את ההפקה וניהול האמנותי של האלבום חתם חיים גולד בעצמו, תוך שיתוף פעולה עם צוות מוזיקלי מוכשר. העיבודים וההפקה המוזיקלית בוצעו על ידי גולד יחד עם יענקי כהן ולוי יצחק מאורר. ההקלטות, הקלידים והתכנותים נעשו בידי יענקי כהן, לוי יצחק מאורר, אחיה כהן ויוסי ווינר. את המיקס חתמו יענקי כהן ואבי טל, והמאסטרינג בוצע על ידי גדי פוגטש ואבי טל. הגרפיקה והעיצוב נעשו בידי מוטי נאה.
האלבום מציע שילוב ייחודי של צליל אקוסטי ואינטימי עם הפקה מוזיקלית עכשווית. העיבודים שומרים על האופי האישי והרגשי של השירים, תוך יצירת מעטפת צלילית עשירה שמחברת את המאזין אל תוך המסע הרוחני. הבחירה בעיבודים אקוסטיים מדגישה את הרצון ליצור חיבור ישיר ואותנטי עם המאזין, ללא תוספות מיותרות שעלולות להסיח את הדעת מהמסר המרכזי.
ובתוך כל אלה נמצא אותו געגוע ישן שאף פעם לא באמת נעלם - געגוע לחיות בעולם שלם יותר, עולם יפה יותר, שמח יותר, מאוחד ושלו יותר. עולם שבו גם השאלות, השתיקות, העליות והירידות מקבלות מקום בתוך מנגינה אחת גדולה. זהו אלבום על הדרך אל הנשמה, אבל לא פחות מכך, על האמונה שגם הדרך עצמה היא חלק מהניגון.
0 תגובות