היחסים המתוחים בין ירושלים לאנקרה עולים שוב שלב, כאשר נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מחריף באופן חסר תקדים את הטון ומאיים לפגוע באינטרסים ישראליים אם זו תפעל בסוריה ובלבנון. כדי לעשות סדר בדברים ובהתפתחויות הדרמטיות ביבשת אירופה, שוחחנו עם ד"ר רמי דניאל, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
השינוי המדאיג של ארדואן: "מטרמינולוגיה אירופית – לאיראנית"
"צריך להבין שבזמן האחרון התבטאויות קיצוניות נגד ישראל הפכו לחלק מהשגרה בטורקיה", פותח ד"ר דניאל ומסביר את הרקע לנאומים השבועיים של הנשיא הטורקי. "אבל בחודש האחרון אנו עדים להחרפת הטון הכללי. מה שמפריע במיוחד בנאום האחרון הוא שארדואן מתחיל להכניס את לבנון למשוואה – זירה שלא הייתה בעבר מוקד ישיר בחיכוך בינינו לטורקים".
יש תחושה שארדואן מזהה כאן הזדמנות, אולי בעקבות הצעדים של איראן, ומנסה לנצל את מה שהוא תופס כאיבוד שליטה ישראלי.
"אני ממש מסכים עם הניתוח הזה. ארדואן מרגיש שישראל בבעיה ומנסה להרוויח מאותה מציאות. מעבר לכך, חשוב לציין שהיחסים האישיים בין ארדואן לדונלד טראמפ מצוינים. למרות שטורקיה מתנגדת למדיניות האמריקאית נגד איראן, ארדואן מצליח לעשות הפרדה מוחלטת ולשמור על ציר וושינגטון-אנקרה חזק ומתפקד, מה שללא ספק פוגע באינטרסים הישראליים".
בעבר היו שטענו שארדואן אינו אנטישמי, אלא 'רק' מתנגד למדיניות הממשלה הנוכחית בישראל. היכן הדברים עומדים היום?
"רבים אכן טענו זאת, בין היתר כי הוא מקפיד לשלוח ברכות ליהודי טורקיה בראש השנה ובפסח כדי להציג חזות מכבדת. אבל אם צוללים לנאום האחרון שלו, מתגלה תמונה מדאיגה: ארדואן כבר לא תוקף את נתניהו או את הממשלה – הוא משתמש במילה 'ציונות' ו'ציונים' כמילת גנאי, ומדבר על 'רשתות טרור ציוניות'.
הוא חוזר לשורשים האיסלאמיסטיים שלו ותוקף את ישראל כמדינה ואת הציונות כולה. כידוע, במדינות האיסלאם ובאירופה, הגבול וההפרדה בין אנטי-ציוניות לאנטישמיות הוא מטושטש מאוד, וזה בדיוק מה שקורה אצל ארדואן. הוא עבר מרטוריקה 'אירופית' מעודנת יותר לרטוריקה איראנית קיצונית".
פרופיל של מנהיג מחוזק: "יש לנו בעצם מנהיג שחוזר לשורשים האיסלאמיסטיים שלו, מקצין את הטון נגד ישראל, ובמקביל מצבו הבינלאומי מעולה – הוא שיפר יחסים עם העולם הערבי, מתואם עם טראמפ, והאירופאים שרויים במשבר עמוק מכדי לרסן אותו. זה שילוב לא פשוט עבור ישראל".
שקיעתה של אירופה: ארבעת עמודי התווך שקרסו
בחלקו השני של הראיון, מתייחס ד"ר דניאל למשבר העמוק הפוקד את היבשת שנחשבה בעבר לסמל היציבות והקידמה, ומסביר כי המודל הכלכלי והביטחוני של סוף המאה ה-20 פשוט התרסק.
"המודל האירופי של 20 השנים האחרונות היה מבוסס על ארבעה יסודות", מפרט ד"ר דניאל:
ביטחון זול: הישענות ביטחונית כמעט מוחלטת על ארצות הברית (נאט"ו).
אנרגיה זולה: אספקת גז ונפט שוטפת וזולה מרוסיה.
מוצרים זולים: סחר פתוח וזול עם הסינים.
פועלים זולים: כניסת מהגרי עבודה שיתפעלו את השוק.
"בתוך שנים ספורות, כל ארבעת העמודים האלה קרסו לחלוטין", הוא מסביר. "רוסיה פלשה לאוקראינה וקטעה את האנרגיה; הסינים הורסים לאט לאט את התעשייה המקומית; ארצות הברית כבר לא מעוניינת לממן את הביטחון של אירופה; וההגירה הפכה מפתרון כלכלי לבעיה פנים-פוליטית וחברתית קשה מאוד שמבעירה את הרחובות".
ראינו לאחרונה את האלימות הקשה ברחובות פריז לאחר משחקי כדורגל – ונדליזם מטורף, השחתת רכוש והתנהגות של פראי אדם. אלה פני היבשת?
"האירועים האלה משלבים שני דברים. מצד אחד, אכן מדובר בהשלכות ההגירה, וכפי שניתן לראות, רבים מהמתפרעים מניפים דגלים של מדינות המוצא שלהם ולא של צרפת. מצד שני, הבעיה הצרפתית רחבה יותר. אנו רואים אלימות ברחובות שלא מגיעה רק מצד המהגרים – נזכיר את מחאות 'האפודים הצהובים' לפני מספר שנים, שהיו צרפתים 'אקשליסוביים' ששרפו את השאנז אליזה.
החברה פחות ופחות מאמינה במערכת הפוליטית ופונה בקלות רבה מדי לאלימות. שנת 2027, שנת הבחירות לנשיאות בצרפת, הולכת להיות מתוחה ומעניינת במיוחד".
"מטיפים לנו מוסר – ולא משתלטים על הבית שלהם"
בסיום השיחה, עולה הנקודה הכואבת ביותר עבור אזרחי ישראל, הנושאים את עיניהם לצביעות הבינלאומית מצד מדינות המערב.
"מה שמייצר תסכול עמוק אצלנו", חותם המראיין, "זו העובדה שהמדינות הללו, וצרפת בראשן, עסוקות כל היום בלגנות את ישראל במוסדות האו"ם, להאשים אותנו בהאשמות שווא חמורות ולחנך אותנו כיצד לנהוג. פתאום, כשהבעיות מגיעות אליהן הביתה, אל תוך ערי הבירה שלהן, הן עומדות חסרות אונים ולא יודעות איך להתמודד עם זה".
0 תגובות