ישראל במלחמהישראל במלחמה
"אבל אשמים אנחנו"

מי אשם במחדל?- רמז: זה אותו אחד שרבתם אתו אתמול

לא משנה מה יקרה, כשתיפול עליכם כוס זכוכית מהארון, תביטו בכעס באח שזה עתה רבתם אתו ותאמרו בכעס: "לא יכולת לשים את הכוס ישר?!" (דעות, פוליטי).

טובה אור | כיכר השבת |
החלפת האשמות הדדיות (צילום: שאטרסטוק)

אתם מכירים את התופעה בה אתם פותחים הארון וחבילת וופלים ניתחת על ראשכם בפתאומיות? במקרה הטוב זה חבילת וופלים ובמקרה הרע זה כוס זכוכית. מיד אתם מביטים לצדדים. מחפשים את האשם. אתם רוטנים בכעס, תוך כדי שאתם משפשפים את המצח החבול: "מי הניח ככה את הוופלים? מי האגוצנטרי שלא חשב על זה שיפתח את הארון אחריו"? אם רבתם לפני דקה עם אח שלכם: תביטו בו במבט זועם ותשאלו: "זה אתה?" במקרה ואתם יותר דעתניים תקבעו: "זה אתה!"

ביום שמחת תורה- השביעי באוקטובר קיבלנו מכה. מיד אחריה הסתכלנו לצדדים בכעס: מי אשם? תחילה זה נעשה בקולות מהוסים: "לא עכשיו", "בלי פוליטיקה", "עכשיו רק אחדות", "עכשיו מתרכזים בלנצח". אך בין המילים החל מסע חיפוש האשמים. כמעט ושכחנו להאשים את כוס הזכוכית הסוררת שהתנפצה על ראשנו, או את המדף העקום, קרי, חמאס.

מסע חיפוש האשמים גילה לנו באופן לא מפתיע מיהו האח שזה עתה התקוטטת אתו. המחנה השמאלי מייד הפנה אצבע מאשימה לכוון ביבי נתניהו ופמלייתו. פאנלים נכבדים ובעלי תפקידים לשעבר המתינו בכובד ראש לרגע בו ייקח כבודו את האחריות ויאמר: "הנני אשם". בכל הזדמנות הם כרכו את שמו באשמה והוסיפו לומר שגם עתה התפקוד מתחת לכל ביקורת. את חברם ה'טוב' הצבא הם ליטפו באהבה. כן, נכון הם הזכירו שברגעים הקשים לא היה צבא, אך באותו נשימה הם אמרו בהערצה: "זה הצבא שלנו, אלו המנהיגים שלנו, הם סמל ודוגמא"... רק אמש החלו לבצבץ מחדלי המודיעין- דווח כי ראש אמ"ן התעלם מהתרעה מדויקת על הטבח. זאת הייתה כנות מרגשת לדווח על הממצאים, אך כמובן שגם במעמד זה. היו כמה לובשי חליפות שדאגו להזכיר שכמובן המחדל הזה הוא רק נדבך בקונספציה שהוביל ביבי נתניהו ובתדרוכים שהצבא קיבל ממנו...

המחנה הימני גם כן, גילה לנו מיהו האח המעצבן אתו הוא התקוטט אך לפני יום. יושבי האולפנים מקרב המחנה הימני והעם אמרו בקול זועם: זה בדיוק הבעיה: הצבא, בכל שורת הקצינות הבכירה יושבים אנשים שחושבים אותו דבר, קרי- השמאל, אסור לבקר אותם, אסור לומר עליהם מילה. הם משמנים את התקשורת שמגבה אותם כאתרוג קדוש. הם עסוקים במגדר ופמיניזם במקום לעסוק בחיזוק הצבא. הם יהירים וזחוחים ומזלזלים באויב, וכו'. למסע האשמות הם הוסיפו את בית המשפט שבפסיקותיו הבעייתיות כובל את ידי הממשלה. וכמובן את הסכמי אוסלו וההתנתקות. לדבריהם גם התקשורת אשמה והרי אילולי הלחץ שלהם והוצאת דיבתה של ישראל, ביבי נתניהו כבר מזמן היה יכול לעשות מבצע צבאי למיגור האויב.

כנראה שכולם צודקים וכולם טועים; ומכל מקום בשעה קשה זו אנו שוב מגלים מי שולט היכן, ומיהו האח המעצבן של כל צד.

לאחר שהבנו שמסע חיפוש האשם הוא בסך הכל סגירת מעגל של מריבה קטנה ומטופשת מיום האתמול. יש לזכור- זה מריבה עם אח. וכמה שזה נשמע קלישאי ונדוש, כשאנו מבינים שהמריבה היא עם אח, זה דורש מאיתנו להתאחד יחד אל מול האויב האמיתי. אפשר להמשיך להתקוטט ולדון מי השלומיאל שסידר בצורה עקומה את המצרכים בארון ואפשר לנסות יחד לתקן את המדף, ולחשוב כיצד נסדר את המצרכים באופן שלא תהיה שוב מפולת על אף אחד מבני הבית.

עוד דעות בנושא 'חרבות ברזל'

עוד דעות בנושא 'חרבות ברזל'

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר