השלב הבא ביחסי חרדים-מדינה
מערכת היחסים בין החברה הישראלית הכללית לבין החברה החרדית היא מהמורכבות והטעונות ביותר. שורשי המתיחות נעוצים בהיסטוריה ובטרם הקמת המדינה. חוסר האמון שהתפתח לאורך שנים הוביל למצב של מאבק מתמשך. עד כה, הפתרונות שהוצעו לא הצליחו לגשר על הפערים, בעיקר בשל היעדר שפה משותפת המאפשרת דיון רציני ומשמעותי.
דומה שרק אימוץ והטמעה של נרטיב חדש בשני הצדדים יאפשר שינוי אמיתי. נדרש סיפור חדש, כזה שלא יתנכר למוסדות המדינה ולאחריות המשותפת לשגשוגה מחד, אך גם לא יפגע מאומה בערכי ובדרך התורה ולא יחייב הזדהות גורפת עם חזון הציונות החילונית.
פרדוקס ההשתתפות: מעורבות פוליטית מתוך תודעת מיעוט נרדף
בתקופה האחרונה וברקע המלחמה מתחזקת ההבנה שהמצב הקיים אינו בר-קיימא. הציבור החרדי נהנה משירותי המדינה, מקבל תקציבים, ומהווה חלק אינטגרלי מהשלטון ומוסדותיו. נציגיו בכנסת ובממשלה עוסקים לא רק בהגנה על זכויות קהילתנו, אלא גם בניהול ענייני המדינה הכלליים.
למרות זאת, הקהילה החרדית ממשיכה לראות עצמה כמיעוט נרדף. תפיסה שלא התעדכנה לאור המציאות, מתעלמת מהתועלת שהקהילה שלנו מפיקה מהמדינה, וגם נתפסת בעיני רבים בחברה הישראלית כעוול ואי צדק. מצבם של החרדים בישראל שונה מהותית מזה של יהודי אירופה בעבר, שנאלצו להגן על עצמם מפני רדיפות. גם בראייה יהודית – תורנית אם כן, אזרחי ישראל אינם בגדר "פריץ זר" אלא אחים ובני משפחה.
במצב כיום, לא נכון עוד לנהוג ולהתבטא בחוסר אחריות כלפי מוסדות המדינה והשלטון, הרי אלו המוסדות של כולנו, והחרדים הם חלק בלתי נפרד מהם. אם לפני שבעים וחמשים שנה התקיים דיון בשאלה האם אנחנו חלק מהמדינה, כיום התשובה ברורה: לא עוד קרון אחורי ברכבת, אלא חלק ממובילי הקטר. בתקציבים, בתפקידים, בהחלטות, בקביעת סדרי העדיפויות, בכל תחומי החיים.
הדיכוטומיה המקשה
רבים מבני הציבור החרדי מתקשים ביחסם למדינת ישראל. הם רואים בפניהם שתי אפשרויות בלבד: להיות ציוני ושותף מלא לחזון, לאידיאולוגיה ולסגנון החיים הכללי, או להישאר מנותק ומתבדל.
בעיני רבים, אם נהפוך חלק אינטגרלי מהמדינה, בהכרח יכפה עלינו להזדהות עם החזון ציוני-חילוני, ומכאן קצרה הדרך לריקון היהדות מתכניה המסורתיים ומדרך אבותינו והעמדתה על לאומיות ריקה מתוכן דתי.
ניתן להבין מדוע מי שלתפיסתו ניצב בפני שתי ברירות אלו, מתקשה להזדהות עם אחת מהן. זה מוביל לתחושה עמוקה של ניכור כלפי המדינה ומוסדותיה, ומקשה על היכולת של רבים בציבור ובהנהגה החרדית לקחת חלק ברצינות בכלל האתגרים העומדים בפני ישראל.
שייכות ואחריות ללא ציונות: תפיסת הבית המשותף
למרות המורכבות, ישנה דרך נוספת להתבונן על היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל, והיא מציעה פתרון מאזן ומעשי.
הציבור החרדי הפרגמטי המהווה את הרוב הדומם של החברה החרדית, ורואה במדינת ישראל "בית" של ממש. עבורם, ישראל אינה רק מקלט ליהודים, אלא מקום בו חי רוב עם ישראל ובו מצוי מרכזו התורני והרוחני. תחושת השייכות הזו אינה מותנית בהזדהות עם הציונות החילונית או עם תפיסות של "אתחלתא דגאולה". הקשר נובע מעצם חיינו כיהודים בארץ ישראל, בבית משותף עם כל חלקי העם היהודי.
כן, החיים בישראל מטילים על כל המגזרים אחריות עמוקה לרווחת הכלל ולשגשוגה של המדינה. אין לנו פריווילגיה להסיר אחריות מאף נושא. עלינו, החרדים ואלו שאינם, לקחת אחריות מלאה לשגשוג כל תחום כמו כל דייר בבית משותף.
אחריות הדדית: איזון בין זכויות וחובות
מגישה זו ניתן לגזור שינוי של ממש בהתייחסות הציבור החרדי למדינה. בבית משותף יש כללי התנהגות. לכל אחד המרחב האוטונומי שלו, אבל כל דיירי הבית נושאים בנטל החזקתו. בית משותף מחייב ערבות הדדית, עיקרון החל גם על החברה החרדית - ראשית, מתוקף הכלל התלמודי "כל ישראל ערבים זה לזה"; שנית, המציאות המתדפקת על דלתנו בימים אלו מזכירה שכולנו נמצאים ב"ספינה אחת" - כל פגיעה, ולו קטנה, בחלק אחד עלולה לסכן את כלל יושביה.
בצורה זו יכול הציבור החרדי להכיר בכך שגם הוא חלק בלתי נפרד ממערכת זו של זכויות וחובות, שהרי הוא חלק מן הבית המשותף, אף שהוא אינו "ציוני".
כיום קשה לדמיין מציאות שבה הציבור החרדי משתתף באופן מלא בחובות האזרחיות, אך כבני תורה, חרדים ומוסריים עלנו לדרוש מעצמנו ומקהילתנו מעורבות בחובות לפחות באותה מידה שאנו דורשים להיות חלק מהזכויות. יושרה בסיסית מחייבת להכיר בכך, והדבר אינו סותר את הוויכוח האידיאולוגי שיש לנו עם החילוניות.
החרדים כגשר: פוטנציאל לאיזון ואחדות לאומית
שותפות החרדים יכולה להיות הזדמנות משמעותית ביחס לאתגרים הלאומיים כולם, ובפרט לסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני. התרגלנו לחשוב שמדובר בנושא שלא נוגע לנו, אך כיום מובן שאין דייר בבית המשותף שיכול לחמוק מעיסוק בנושא. עלינו לעסוק בנושא מתוך אותה תודעת אחריות הדדית, אך השתתפותנו בשיח עשויה גם לקדם שינוי של ממש בדיון רווי היצרים הזה. כמו בנושא הכלכלי והחברתי, גם בסוגיות המדיניות והביטחוניות, החרדים יכולים להוות גורם מאזן בין הקטבים במדינה, בין הימין והשמאל. האידיאולוגיה של הרוב החרדי אינה משתייכת לקצוות. נדע לקדם שיח מכבד, שקול ופרגמטי ובד בבד לשמור בחרדת קודש על הערכים היהודיים התורניים. במובן זה, המפלגות החרדיות עשויות לשמש, במקום לשון מאזניים המעניקה את השלטון לצד מסוים – גשר אמיתי לאחדות לאומית.
דלתות ורעיונות חדשים עולים כבר כיום בקבוצות מנהיגות חרדיות שונות. פעילים ורבנים מגוונים שונים של החרדיות מעמיקים ביצירת תורה חרדית לסכסוך ולפתרונו. הציבור הישראלי והיהדות יוכלו להרוויח ממהלכים כאלו.
שינוי הפרדיגמה לא יהיה פשוט, הן עבור החרדים והן עבור שאר הישראלים. גם הציבור הכללי יצטרך להכיר בכך שהחרדים יכולים להיות שותפים מלאים במדינה, גם אם אינם מזדהים עם האידיאולוגיה הציונית.
אולם, בעת שהמדינה ניצבת בפני אתגרים קיומיים ושאלות הרות גורל, שפה ותפיסות עולם חדשות אלו, הנוגעות לשותפות בין הקבוצות השונות בישראל מהוות הזדמנות לתיקון שעם ישראל משווע לו. עלינו להתמודד עם אתגרים אלה יחד. אם נרצה או לאו, כולנו חלק מהבית המשותף הנקרא מדינת ישראל, ועתידנו כעם תלוי ביכולתנו לפעול יחד.
רוח זו של שותפות ואחריות משמעותית בכל עת, אך בשעת מלחמה היא חובה הכרחית.
בצלאל שטאובר הוא יזם ויועץ אסטרטגי - ומשמש כיועץ במיזם תמה.
0 תגובות