זכיתי ואני איש חינוך רב שנים. אלפי תלמידים עברו תחת ידי, וכיום אני מייעץ למוסדות, מלווה ראשי ישיבות ומנהלים. את עולם החינוך החרדי אני מכיר מבפנים, על כל גווניו.
בשעה טובה, בני סיים ישיבה קטנה. בחור 'בן פורת יוסף', למדן מופלג, "השפיץ" של הישיבה, כזה שרבותיו מייעדים אותו לגדולות בישיבות הכי טובות. אלא שלבני יש "בעיה" אחת: יש לו זקן ופאות. לא פאות ארוכות ומתזזות, אלא פאות מסולסלות וחמודות, כאלה שמכריזות על יהדותו בגאווה שקטה.
במשך שלושה חודשים, בני נקרע. מצד אחד, הרצון הפשוט והתמים להיות יהודי ירא שמיים, להיראות כיהודי. הוא הרי בחור של תורה ועבודה: מקפיד על הסדרים, מנצל כל רגע, עושה חסד עם חבריו, איש שיחה מרתק. חשוב לו להיראות יהודי, ולא עם בלורית ו"מדרגות". אך מהצד השני, עמד הלחץ. "אתה המוכשר בשיעור", אמרו לו רבותיו, "אתה חייב ללכת לישיבות הכי טובות, והן לא יקבלו אותך למבחן עם פאות כאלו".
ואכן, אף ישיבה נחשבת לא הסכימה לקבלו לבחינה. התנאי היה ברור: "סדר" את הפאות.
בסופו של דבר, הצלחנו "להערים" על ישיבה אחת ולקבוע מבחן. הר"מים התפעלו, ראש הישיבה הגדיר אותו "אוצר" ו"עילוי". השמחה הייתה גדולה, אך קצרת מועד. למחרת הגיעה השיחה מהמשגיח: "הם התפעלו ממך מאוד, אבל... אתה 'משונה'. סדר את הפאות".
"משונה". מילה אחת שחרצה גורל. בזמן שבני נדחה, הסתובבתי באותן ישיבות בדיוק וראיתי בחורים עם תספורות אופנתיות, כאלה שאני לא הייתי מרשה במוסדותיי. הם, משום מה, לא היו "משונים".
ובדיוק באותה תקופה, רצתה ההשגחה העליונה וקיבלתי הצעה לנהל פרויקט חינוכי גדול בנגב, המשלב את כלל האוכלוסייה: חילונים, דתיים, קיבוצניקים, תושבי עיירות פיתוח, יהודים וערבים. חששתי. כיצד יקבלו אותי, עם החליפה השחורה, הזקן והפאות? איך אגשר על כל הסטיגמות, על כל מה שנאמר בתקשורת?
לאחר שהתעקשו, פניתי לרבותיי שהורו לי: "יש כאן הזדמנות לקדש שם שמיים. לך".
החששות התבדו מהר. במשך שלושה חודשים, התקבלתי בכל מקום בכבוד ובהערכה. החזות שלי לא הייתה מכשול, אלא כרטיס ביקור. סטיגמות התנפצו, שיתופי פעולה נרקמו, וקידוש השם נעשה.
ואז, בלילה, הכתה בי המחשבה בצורה צלולה: בני, היהלום של הישיבה, נחשב "משונה" ונדחה על ידי צמרת עולם התורה בגלל פאותיו. ואילו אני, באותה חזות בדיוק, התקבלתי בזרועות פתוחות דווקא בחברה הכללית, אצל "העגלה הריקה" כביכול. שם, החזות היהודית שלי לא הייתה בעיה, אלא זהות.
אז אני שואל בכאב, את עצמי ואתכם: מי כאן באמת "המשונה"? ומה זה אומר עלינו?
פרטי הכותב שמורים במערכת | לפרסום טורי דעה בכיכר השבת ניתן לפנות לאימייל elid@kikar.co.il
0 תגובות