בארץ ישראל קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית - כך פותחת מגילת העצמאות. זה לא נכון בעצם. דמותנו הרוחנית עוצבה בין יציאת מצרים ומעמד הר סיני. ההלכה הדתית, נכתבה בגולה. ואת דמותו המדינית של עם ישראל - לא עיצבנו עד עצם היום הזה.
התנ"ך מכוון אותנו באופן כללי: הוא מסתייגת ממלוכה ושעבוד, מפריד בין הכוהנים המופקדים על הרוח, והמלך, שאם כבר בחרנו שיהיה, אחראי למדיניות הגשמית, והנביאים ששומרים את שני האחרים בתלם הציווי האלוקי. אבל ב-2,000 השנים שבהן עוצבה דמותנו הדתית, לא היה לנו הרבה עיסוק בהלכות מלכים ומלחמות. בגלות, היו צרכים דחופים יותר.
מי שנשענים על המגילה כעל מקור סמכות על-חוקי דמוקרטי, טועים לא רק בפורמט (מקורות לא די שנכתבו, צריך לאמץ אותם במודע כדי שיהפכו למחייבים), הם טועים במהות.
כי בעוד שהמגילה ממש לא ברורה בסוגיית המשטר הרצוי למדינה החדשה, (מי שבוחן אותה בקפידה יגלה שלקומוניסטים היתה השפעה גדולה בהרבה עליה מלדמוקרטים) – אין שום שאלה במגילה לגבי יהדותה. השורש "יהודי" מופיע בכל פסקה כמעט וההכרזה היא על מדינה יהודית. מדינה שמטרתה היא מימוש זכותו של העם היהודי לריבונות. הקמנו מדינה שבה להיות יהודי זו הנורמה לא חריגה וודאי שלא איום על האתוס הלאומי.
כמו מותה של הקנרית במכרות, מסמלים השימוש בשררה המדינית למניעת תפילין או תפילה בציבור, כמו גם דה-לגיטימיציה של חשיבה יהודית (היום אנחנו קוראים לזה "משיחית"), עליה מסוכנת ברעל האנטישמיות בסביבה.
אנטישמיות היא לא שנאה של יהודים. לו היתה, די היה לנו במושג "גזענות" לתארה. אנטישמיות היא שנאת החירות. יהודים מסמלים עצמאות מחשבה ושונות. כשהריכוז בשנאה כלפיהם עולה, זהו סימן לירידה בסובלנות ובמחויבות לחירות.
יהודים לכן, אינם חסינים מפני התנהגות אנטישמית – כיוון שאינם חסינים לחוסר סבלנות ושנאת חירות והשונה. בלי אחיזה עיקשת במושכלות היסוד התנכיות, גם יהודים בסכנה של עבודה זרה וחטא השימוש בשררה כדי לשעבד אחרים.
בישראל האנטישמיות לא מבוססת על גזענות באמת, אלא על שנאת האמונה, הכיפה, "בית הגידול", המשיחיות, שתמיד היתה חלק אינטגרלי מהיהדות. זו עדיין אנטישמיות. ובמקרה שלנו, זו הפרה של היסוד המכונן האמיתי היחיד של המדינה –שהיא יהודית. "דמוקרטית", זה אמצעי שלא היה ולא יכול להיות היעד.
אפילו מי שמדמיין לעצמו שכוחו ועוצם ידו הקימו את מדינת ישראל, שהיא נס שאין גלוי ממנו, לא יכול לכפור בכך שהמטרה המוצהרת, של כל העושים במלאכת הקמתה, שאין ולא יכולים להיות עליה עוררין או מחלוקת, הוא הבטחת זכותם של יהודים להיות יהודים – בריש גלי, בראש חוצות, בצאתם, בבואם, בחוקיהם ובתרבותם. המדינה הוקמה, בתוקף זכותנו התנ"כית, הטבעית וההיסטורית, כמדינה יהודית. בלי היסוד המכונן הזה, אין לה זכות קיום.
ולכן, אסור שיוכל מישהו האוחז בשררה בישראל, בין אם מונה לתפקידו ובין אם נבחר לו, להשתמש בה כנגד החירות להיות יהודי בשוכבך או בקומך או כדי לחתור תחת זהותה היהודית של המדינה.
מורה לא יכול להפריע להנחת תפילין של תלמיד, זהו קו אדום שאין בוהק ממנו. ראש עיר לא יכול להכתיב למתפללים את אפיו של בית כנסת. זו הפרה של הפרדת הסמכויות התנ"כית שהכפיפה את השררה החילונית לציווי האלוקי. הפרה שעלתה לנו כבר בשתי הממלכות היהודיות הקודמות.
אנחנו לא חייבים להסכים על כל מרכיביה של היהדות. אבל אנחנו יודעים שהיא לא כוללת את ההפרעה להנחת תפילין, תפילה במניין, או קביעת מזוזה. ברור לנו, שכיפה, פאות וציצית לא יכולים להיות סמן למעקב של השב"כ, חקירה של המשטרה או תירוץ למנוע מינוי.
כיוון שניכר שכוחה של המגילה תש - הגיע הזמן שנחוקק את זה במפורש. השררה בישראל, וכל ערך אחר שהיא מבקשת לממש, מנועים מהפרעה לחירות להיות יהודי ולעיצוב דמותה המדינית של הריבונות היהודית לאור המסורות ששרדו 2,000 שנות גלות אנטישמית ואכזרית. הזהות של המדינה שלנו היא יהודית. מותר וכדאי להתווכח על המשמעות של זה. אבל יש לגדוע כל ניסיון לחתור כנגד זה.
0 תגובות