בפרשת השבוע ‘פקודי’ כתוב: "והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן" (שמות לה, כז).
רש"י מפרש ש"והנשאם" נכתב בכתיב חסר – ללא יו"ד – משום שהתעצלו הנשיאים בהבאת נדבתם. עם זאת, רש"י מבאר: "כך אמרו נשיאים: "יתנדבו צבור מה שמתנדבין – ומה שמחסרין אנו משלימין." לכאורה הדבר תמוה – הרי הנשיאים נקטו בגישה הגיונית ומחושבת! גם בימינו, נהוג שקרובי החתן והכלה אומרים: "קודם תקבלו מתנות מכולם, ומה שיחסר – אנו נשלים." אם כן, מדוע בכל זאת נחשבת הנהגתם של הנשיאים לעצלות?
את הסיבה לכך ביארו בדרך משל: דמיינו חזן שבמהלך קדושת מוסף פוצח בסלסולים נאים דווקא ב"שמע ישראל", במקום להתחיל כמקובל מ"הוא אלוקינו". בסיום התפילה ניגש אליו מתפלל ושואל: "אכן, סלסלת יפה ב'שמע ישראל', אך איך הצלחת להתאפק ולשתוק כשכל הקהל קרא יחדיו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'?"
כך גם בענייננו – כאשר עם ישראל כולו מתגייס בהתלהבות לנדבת המשכן, איך ייתכן שהנשיאים יעמדו מנגד? ייתכן שהצעתם הייתה הגיונית, אך איך הצליחו להתאפק?!
פתרון חלומות: ככה זה נראה כשהבינה היא "מלאכותית"
רעיון זה מהדהד גם במגילת אסתר. הגמרא (מגילה ד.) אומרת: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: 'אלקי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי'." עיקר הקריאה ביום, אך קוראים גם בלילה – כי איך אפשר להתאפק ולשתוק כשמגיע ליל פורים?!
0 תגובות