בפרשת השבוע 'בָּלָק', מסופר על בלק בן ציפור – מלך מואב, שביקש מבלעם הרשע לקלל את עם ישראל בכל מחיר, כחלק ממאבקו בעם היהודי. אולם בכל פעם שהוא מנסה לקלל את עם ישראל יוצאת מפיו ברכה ולא קללה.
בלעם למשל מתנבא על עם ישראל ואומר: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
המילה 'צורים' מסמלת את העוצמה של עם ישראל הדומה לצור איתן. צור הוא סלע קשה העומד ביציבות גם בסערות הגדולות ביותר. הברכה היא אם כן, ה'צור' - החוזק של עם ישראל – היא הירושה שקיבלנו משלושת אבות האומה - אברהם יצחק ויעקב.
זו האהבה הטבעית לאלוקים שמוסתרת בליבו של כל אדם, כמו גם אהבת הזולת. ומכאן יש לנו את הכוח והעוצמה להתמודד עם כל הקשיים - זה הסלע האיתן שעליו אפשר לבנות את יסוד החיים.
אנחנו רואים במוחש את הברכה הזאת מתקיימת, כיצד עם ישראל, למרות היותו עם קטן ונרדף שנאלץ להתמודד מול האיומים של ממלכות אדירות ומעצמות על בכל הדורות, לא נכנע למרות כל הקשיים.
מסופר על האדמו"ר רבי יוסף יצחק מליובאוויטש – חב"ד, שישב במאסר על עוון הפצת היהדות ברוסיה הסובייטית. החוקר הראשי שחקר את הרבי הניח אקדח על השולחן כאיום ואמר: הצעצוע הזה גרם להרבה עקשנים לדבר...
החוקר הופתע לשמוע את התשובה מהרבי: "הצעצוע הזה מפחיד רק את מי שיש לו שני אלוקים ועולם אחד, אבל מי שיש אלוקים אחד ושני עולמות אינו פוחד מהצעצוע הזה...".
0 תגובות