יש משפט אחד שילד יכול לומר להורה, ולהרוס את שניהם לנצח: "למה אתה אוהב אותו יותר ממני?" כך נפתחת פרשת תולדות, עם שני תאומים שנולדו לאותם הורים, גדלו באותו בית - ובכל זאת, הפכו לאויבים. לא בגלל מה שהם עשו זה לזה, אלא בגלל מה שההורים עשו להם.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו... וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח)
המילה "אוהב" מופיעה פה פעמיים - ובמקום לאחד את המשפחה, היא מפצלת אותה לשניים. יצחק אוהב את עשו, רבקה אוהבת את יעקב. וכשהאהבה מתחלקת - הילדים משלמים את המחיר.
זהו אחד הסיפורים הכואבים ביותר במקרא. משפחה שמתפרקת לא בגלל שנאה, אלא בגלל אהבה שניתנה בצורה לא שווה. בניגוד לקין והבל, שם הקנאה נבעה מקבלת הקרבן על ידי ה', או ליוסף ואחיו, שם יוסף עצמו עורר את הקנאה בחלומותיו - כאן הקנאה נוצרת ישירות מהתנהגות ההורים. זו לא תכונה אישית של הילדים, אלא תוצאה ישירה של מה שההורים עושים.
1. המלחמה שהתחילה ברחם: כשאחים נלחמים עוד לפני שנולדו
מהו מקור הקונפליקט? איך מתחילה קנאת אחים? לפעמים, כמו במקרה של עשו ויעקב, הכל מתחיל עוד לפני הלידה.
כבר בפסוק כ"ב אנו קוראים: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (בראשית כה, כב) רש"י (בראשית כה, כב) מגלה את המשמעות: "ויתרוצצו - לשון ריצה. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר - יעקב רץ ומפרכס לצאת. כשהייתה עוברת על פתחי עבודה זרה - עשו מפרכס לצאת. והם היו רצים זה כנגד זה."
כבר ברחם, לפני שנולדו, היו שני כיוונים שונים לחלוטין. רש"י מלמד שזה לא היה מאבק פיזי בלבד – זה היה מאבק על זהות. רבקה אומרת: "אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" – "אם ככה, למה בכלל אני קיימת?" הרמב"ן (בראשית כה, כב) מסביר את הייסורים: "הייתה מצטערת מאוד מחמת הריונה - והייתה אומרת: אם הצער כל כך גדול, למה ביקשתי להיות בהריון?"
רבקה, שהתפללה עשרים שנה להיכנס להריון, עכשיו מתחרטת. הכאב פיזי, אבל יותר מזה - הוא קונפליקט פנימי שנתלש בה.
הנבואה שקבעה הכל
והנה פרט מכריע - הרמב"ן (בראשית כה, כג) על "ורב יעבוד צעיר": "נאמר לרבקה מפי הגבורה שהבן הגדול ישמש את הקטן. ולכן ידעה שהברכות שייכות ליעקב - ולא חשבה שטעתה, גם כשיצחק חשב אחרת."
רבקה לא פועלת מתוך העדפה אישית - היא פועלת על פי נבואה שקיבלה ישירות מהקב"ה.
רבקה עוברת משהו שחוקרי הנפש מכירים היום כקונפליקט פנימי עמוק - תחושה שדברים סותרים נלחמים בתוכך. קרל יונג תיאר את 'הצל' - הכוחות המנוגדים שבנפש. מה שמיוחד בסיפור המקראי הוא שהוא מראה שקונפליקטים פנימיים כאלה הם אוניברסליים - הם חוצים תרבויות וזמנים, מימי רבקה ועד ימינו."
בספר היסודי, חובת הלבבות, בשער חשבון הנפש (פרק ג) כותב רבינו בחיי: "האדם צריך לדעת שבתוכו נפשות רבות - נפש המשכלת, ונפש הבהמית. ולפעמים הן נלחמות זו בזו."
רבקה מרגישה את המאבק הזה באופן פיזי - כי התאומים שלה מייצגים את שני הצדדים הסותרים הללו.
2. "אבא אוהב אותו יותר" – הפצע שלא עובר
איך נוצרת קנאת אחים? ומדוע היא כל כך הרסנית? התשובה טמונה במשהו שהורים עושים לפעמים בלי לשים לב - העדפה גלויה של ילד אחד על פני השני.
הפסוק המדהים בפרשה לא משאיר מקום לספק: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח)
רש"י (בראשית כה, כח) מסביר מיד את הבעיה: "כי ציד בפיו - שהיה צד את אביו ומרמהו בפיו. שואל אותו: אבא, כיצד מעשרין את המלח? והיה יצחק סבור שבנו מדקדק במצוות." יצחק אוהב את עשו בגלל תדמית שקרית. עשו מציג את עצמו כצדיק, ויצחק מאמין לו. אבל האהבה הזו לא אמיתית - היא מבוססת על הונאה.
הרמב"ן מוסיף: "רבקה ראתה את האמת - שיעקב הוא הצדיק, ועשו הוא הרשע. אבל יצחק התעוור, לא רק בעיניו אלא גם בלבו".
למה אחי מצליח יותר? תופעת ההעדפה ההורית
אלפרד אדלר, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, גילה שסדר הלידה והיחסים בין אחים יוצרים תפקידים קבועים: הבכור מרגיש אחראי אבל גם מאוים, האמצעי מרגיש "תקוע", והצעיר מפונק אבל גם מרגיש לא רציני.
אצל עשו ויעקב יש בעיה נוספת: הם תאומים. מי הבכור? עשו יצא ראשון, אבל יעקב אחז בעקבו - כאילו אומר "גם אני רוצה להיות ראשון!"
מחקריו של אדלר מראים שהעדפה הורית יוצרת שני תסריטים הרסניים - והטקסט המקראי מדגים זאת במדויק: הילד המועדף (עשו אצל יצחק) - מפתח תחושת עליונות, אבל גם חרדה נסתרת: מה אם אני מאכזב? מה אם אני לא באמת טוב?
הילד שלא מועדף (יעקב אצל יצחק) - מפתח תחושת נחיתות, קנאה, וכעס עמוק שיכול להימשך לכל החיים. כמטפל ראיתי את זה במאות מקרים בעבודה הטיפולית שלי. אחד הדברים שחוזרים הכי הרבה אצל גברים בגיל העמידה שמגיעים לטיפול הוא המשפט: 'אבא תמיד העדיף את אחי'. וזה לא משנה אם זה היה אמיתי או מדומיין - הפצע הזה נחרט בנפש ולא נרפא. הדבר המדהים הוא שהסיפור המקראי משקף בדיוק את הדינמיקות שאנו רואים בקליניקה המודרנית - כאבים משפחתיים הם על-זמניים.
הרמח"ל כותב במסילת ישרים (פרק יא - בחלק מידת הקנאה): "הקנאה היא מחלה קשה מאוד - והיא מעוררת בלב האדם אש שאינה כבה. והקנאה בין אחים היא החמורה מכולן, כי היא מושרשת מילדות".
עשו ויעקב לומדים לקנא זה בזה כי ההורים שלהם לימדו אותם - שלא בכוונה, אבל התוצאה זהה.
3. 15 שנים בלי לדבר - הסיפור של שני אחים ומשפט אחד שהרס הכל
אז מה קורה כשפצע הקנאה לא מטופל? איך זה נראה בחיים המודרניים? לפני כשנתיים נתתי הרצאה בבית כנסת בבני ברק על "גרפולוגיה וקשרים משפחתיים". אחרי ההרצאה ניגש אליי גבר בשנות הארבעים. הוא לא אמר מילה - הוא רק הושיט לי דף עם שני כתבי יד.
"תגיד לי מי כתב את זה," הוא ביקש. הסתכלתי. שני כתבי יד שונים לחלוטין: האחד: עגול, רך, לחץ קל - כתב של אדם שמחפש שלום. השני: זוויתי, חד, לחץ כבד – כתב של אדם כועס
ראיתי בכתב השני את הזוויות החדות באותיות ל' ו-ת', שמעידות על מתח שרירים גבוה וכעס עצור שנים. הלחץ החזק על הדף מעיד על צורך נואש להוכיח משהו, להיות "נוכח" בעולם. לעומת זאת, בכתב הראשון ראיתי קו רועד במקומות, שמעיד על חוסר ביטחון ופחד פנימי - תחושה של "אני לא מספיק טוב".
"שני אנשים שונים," אמרתי. "האחד רך יותר, השני כועס." הוא הנהן. "אחי ואני."
המשפט שהרס הכל
"לפני 15 שנה," הוא התחיל בסיפורו, "בשבת משפחתית שעשינו בצילו של אבא שלנו - אבא אמר משפט אחד. משפט שהרג אותי".
"מה הוא אמר?" שאלתי.
"הוא אמר, בצחוק, מול כולם: 'תודה לאל שלפחות יש לי בן אחד שמצליח בחיים' - והוא הביט על אחי. לא עליי."
מאז, סיפר, הוא לא דיבר עם אביו 15 שנה - והוא לא דיבר עם אחיו 15 שנה.
"מה אתה מרגיש כשאתה כותב?" שאלתי.
"כועס," הוא אמר. "תמיד כועס. גם כשאני כותב מכתב לבנק. אני כועס."
הדרך לריפוי
ביקשתי ממנו לכתוב מכתב - לא לאבא, לא לאחיו. לעצמו בגיל 12, לפני שהכל התפוצץ.
הוא כתב: "תדע שאתה טוב. גם אם אבא לא אומר לך. גם אם אחיך מצליח יותר. אתה טוב בדיוק כמו שאתה". הוא בכה כשהוא כתב את זה.
חודשיים אחר כך הוא שלח לי הודעה: "דיברתי עם אבא. הוא בכה. הוא לא ידע."
אמרתי לו: "ומה הוא אמר?"
"הוא אמר לי: 'אני לא ידעתי שזה פגע בך כל כך. חשבתי שזה סתם בדיחה. מעולם לא התכוונתי לפגוע בך. אתה הילד שלי, ואני אוהב אותך בדיוק כמו את אחיך.'"
"ומה אתה הרגשת?" שאלתי.
"הרגשתי... קל יותר. כאילו משקל ירד ממני. הוא לא אמר 'סליחה' במילים - אבל הבכי שלו אמר הכל."
"ומה עם אחיך?"
"דיברתי איתו גם. התברר שגם הוא סבל - הוא הרגיש שהוא חייב להיות 'המושלם' כל הזמן. שאם הוא לא יצליח - אבא יתאכזב. שנינו שילמנו מחיר".
זה מראה שלפעמים גם הילד המועדף סובל - רק בצורה אחרת.
כך, אנו רואים שגם סיפורים מהחיים המודרניים משקפים את הדינמיקות המקראיות - כי כאבים משפחתיים הם על-זמניים. זה בדיוק מה שקורה עם יצחק ועשו - גם ללא כל כוונה, הפגיעה קיימת.
4. כשאתה צריך להתחפש למישהו אחר כדי שאבא יאהב אותך
אז מה עושה ילד כשהוא מרגיש שאבא לא אוהב את מי שהוא באמת?
מגיעים אנו לאחד הרגעים הכואבים ביותר בפרשה: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב) רש"י (בראשית כז, כב) מסביר: "כשהקול הוא קול יעקב – אין הידיים יכולות להיות ידי עשו. אבל כאן יעקב היה צריך להתחפש לעשו."
יעקב מתלבש כעשו. הוא שם עורות גדיים על הידיים כדי להרגיש כמו אחיו השעיר. הוא מוכר את עצמו בשקר.
הרמב"ן מתאר את הכאב: "יעקב סבל עד מאוד מהמעשה הזה - כי הוא לא רצה לשקר לאביו. אבל אמו אמרה לו: 'עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי' (בראשית כז, יג)".
יעקב נמצא במצב בלתי אפשרי: אם הוא לא עושה את זה - הוא מאכזב את אמו ומפסיד את הברכה. אם הוא עושה את זה - הוא בוגד בעצמו.
אובדן הזהות
בשנות ה-50, הפסיכולוג אריק אריקסון תיאר את משבר "זהות מול בלבול תפקידים". כשאדם מתחפש למישהו אחר - הוא מאבד את התחושה של מי הוא באמת.
יוסי עבדו מסביר: "בגרפולוגיה, כשאדם מזייף כתב - אפשר לראות את המתח. הקווים נשברים, הלחץ משתנה, יש היסוסים. הגוף יודע שזה לא אמיתי. כך גם יעקב - 'הקול קול יעקב' - הוא לא יכול להסתיר לגמרי מי שהוא".
בשער הבטחון (פרק ה) כותב רבינו בחיי: "האדם שאינו מדבר אמת – הוא מאבד את עצמו. כי האמת היא הבסיס לקיום הנפש".
יעקב משלם מחיר: הוא בורח מהבית, מתרחק מהמשפחה, חי בגלות 22 שנה. הוא משלם על השקר.
5. "בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי" - הבכי של כל ילד ששכחו אותו
ואז מגיע הרגע שבו הפצע נחשף במלואו. ואז מגיע הרגע המזעזע "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי" (בראשית כז, לד)
רש"י (בראשית כז, לד) מגלה: "צעקה גדולה – זו הצעקה ששילם יעקב לעשו בימי מרדכי, שנאמר 'ויזעק זעקה גדולה ומרה' על המן."
במדרש רבה (בראשית רבה סז, ד) מוסיפים חז"ל: "אמר רבי חנינא: כל מי שאומר שהקב"ה ותרן הוא - יתוותרו מעיו, שנאמר 'ויצעק צעקה גדולה ומרה' - זו צעקה ששילם לה יעקב בשושן הבירה".
הקב"ה לא שוכח. עשו בכה - ויעקב שילם על זה אחר כך בגלות. "בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי" - שים לב למילה "גַם". לא "במקום", לא "רק". גַם.
עשו לא מבקש להחליף את יעקב - הוא רק מתחנן שלא לשכוח אותו. הוא מבקש לא להיות נעלם. הרמב"ן (בראשית כז, לד) מתאר: "עשו בכה בכי גדול מאוד – וכאב לבו כאב שלא ייתכן לתאר."
מה הפסיכולוגיה אומרת על צעקה כזו?
ג'ון בולבי, מייסד תיאוריית ההתקשרות, הראה שכשהורה לא נותן לילד תשומת לב מספקת - הילד מפתח סגנון התקשרות לא בטוח שמשפיע על כל מערכות היחסים שלו בחיים. אנחנו לא באמת יודעים ואין לנו כל השגה במעשי האבות, אך ננסה להסתכל לרגע על המעשה בעיניים פשוטות, ולו בשביל ללמוד מזה לעצמנו.
במקרה של עשו: יצחק נותן לו תשומת לב, אבל רק כשהוא מביא ציד. זה יוצר התקשרות מותנית - "אני אהוב רק אם אני עושה מה שאבא רוצה."
במקרה של יעקב: רבקה נותנת לו אהבה, אבל מכניסה אותו למזימה נגד אביו. זה יוצר התקשרות חרדתית - "אני אהוב, אבל רק אם אני נאמן לאמא."
שני הבנים סובלים - כל אחד בצורה אחרת.
ואכן, פגשתי גברים שבכו בדיוק את הבכי הזה - 'אבא, למה לא אמרת לי שאתה גאה בי? למה תמיד הסתכלת על אחי?' הצעקה של עשו היא הצעקה של כל ילד שהרגיש שהוא לא מספיק טוב".
הרמח"ל כותב (פרק יט – מידת החסידות):"יש פצעים שאינם מתרפאים – והם הפצעים שנעשו בילדות ובטרם ידע האדם להגן על עצמו."
עשו נפצע כילד - וגם כשהוא מבוגר, הפצע חקוק בנפשו.
6. הברכה השנייה: כשההורה מנסה לתקן - אבל כבר מאוחר מדי
אז מה עושה הורה שמבין פתאום שפגע? האם אפשר עוד לתקן?
אחרי הבכי, יצחק מנסה "לפצות": "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת־אָחִיךָ תַּעֲבֹד" (בראשית כז, לט-מ)
רש"י (בראשית כז, לט) מסביר: "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ - פחות מ'משמני הארץ' שניתן ליעקב. זו ברכה חלקית".
הרמב"ן מוסיף: "יצחק ניסה להרגיע את עשו, אבל לא יכול היה לתת לו ברכה שווה. הברכה העיקרית כבר ניתנה."
מה זה עושה לעשו?
זה כמו הורה שאומר: "סליחה שלא הייתי שם בשבילך. הנה, קח צעצוע." אבל הצעצוע לא מרפא את הפצע.
ובאמת פגשתי הרבה מקרים שבהם הורה ניסה 'לפצות' ילד שהרגיש מוזנח - קנה לו מתנה, נתן לו כסף. אבל הילד לא רוצה מתנה. הוא רוצה אהבה אמיתית. וכשההורה לא מבין את זה - הפצע נשאר פתוח.
עשו מקבל ברכה - אבל היא לא מספיקה. והוא יודע את זה.
כשקנאה הופכת לשנאה
"הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כז, לו)
עשו מרגיש נבגד פעמיים: יעקב לקח את הבכורה, יעקב לקח את הברכה.
רש"י מבהיר: "יַעֲקֹב - מלשון 'עקיבה', כי הוא עקב אותי והונה אותי".
"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת־יַעֲקֹב... וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ... וְאַהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא)
עשו עובר מקנאה לשנאה. הוא רוצה להרוג את יעקב.
חוקרי הנפש מתארים את תהליך ההסלמה הזה: כשהקנאה לא מטופלת - היא מתפוצצת והופכת להרסנית.
7. כשאמא חייבת לבחור צד: הדילמה הבלתי אפשרית של רבקה
אז מה קורה כשהורה אחד רואה את האמת, והשני לא?
כשאנו מגיעים לסעיף זה, אנו רואים את הדרמה המשפחתית במלואה: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל־יַעֲקֹב בְּנָהּ... וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי" (בראשית כז, ו-ח)
רבקה לא מדברת עם יצחק. היא לא אומרת לו: "יצחק, אתה טועה. יעקב הוא הצדיק." במקום זה, היא עובדת מאחורי הקלעים.
ולמה רבקה בחרה דווקא ביעקב? רבקה נמצאת במצב הכי קשה שאמא יכולה להיות בו: היא יודעת שאחד הבנים צודק, והשני לא - אבל שניהם הילדים שלה.
רש"י מספר (בראשית כה, כז-כח): "רבקה הייתה רואה שעשו שואל שאלות על הלכות כדי להטעות את אביו. 'אבא, איך מעשרין את המלח?' - כדי שיצחק יחשוב שהוא צדיק. היא ידעה שהוא מרמה."
הרמב"ן מוסיף: "רבקה לא שנאה את עשו - אבל היא ידעה שהוא לא ראוי לברכות. והיא ידעה זאת מפי הגבורה - מהנבואה שקיבלה".
מה זה עושה לאמא?
בטיפול משפחתי, זה מזכיר דינמיקות של קואליציות הוריות - כשהורה אחד צריך לקחת צד של ילד אחד מול הורה השני. זה קורה במקרים מורכבים, לפעמים כשילד אחד מזיק למשפחה או כשיש הבדלים ערכיים עמוקים.
יצא לי לפגוש אמא שסיפרה לי: 'אני אוהבת את שני הבנים שלי. אבל אחד מהם גנב, שיקר, פגע - והייתי צריכה להגן על האח הקטן.' זה קורע את הלב, אבל זו לפעמים המציאות."
החידוש הפסיכולוגי הוא זה: גם כשרבקה פעלה מתוך נבואה ומתוך הכרח - המחיר הנפשי שהילדים שילמו נשאר אותו מחיר. יעקב נאלץ להתחפש, עשו הרגיש נבגד. גם כשההורים עושים "את הדבר הנכון" מבחינה ערכית - הילדים יכולים לסבול מבחינה רגשית.
הרמב"ן (בראשית כז, א) מתאר את הקונפליקט: "רבקה ידעה שהברכה חייבת ללכת ליעקב, כי כך נאמר לה מהקב"ה: 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר'. אבל יצחק לא האמין לה - ולכן הייתה צריכה לפעול בעצמה".
זה יוצר ברית נסתרת בין רבקה ויעקב מול יצחק ועשו - ואף אחד לא יוצא מזה שלם.
שלב א' - חמישה צעדים להורים: איך לא ליצור קנאה בין הילדים
הצעד הראשון: תן אהבה שווה - אבל לא זהה. כל ילד שונה ואין צורך לתת להם את אותו הדבר, אבל כל ילד צריך להרגיש שהוא אהוב באותה מידה. שאל כל ילד בנפרד: "איך אתה יודע שאני אוהב אותך?" - תשמע תשובות מפתיעות שיעזרו לך להבין מה כל ילד צריך כדי להרגיש אהוב.
הצעד השני: הימנע מהשוואות. אף פעם אל תגיד: "למה אתה לא כמו אחיך?" במקום זה אמור: "אתה מיוחד בדיוק כמו שאתה." השוואה הורסת - היא יוצרת תחושה עמוקה שהילד לא מספיק טוב, פצע שיכול להישאר לכל החיים.
הצעד השלישי: תן לכל ילד זמן אישי. לפחות פעם בשבוע, תן לכל ילד זמן איכות רק איתו. לא משנה מה אתם עושים - העיקר שהילד מרגיש: "עכשיו אבא או אמא רק שלי". הזמן הזה יוצר קשר שלא תלוי בהשוואה לאחים.
הצעד הרביעי: אל תשים ילד במרכז הקונפליקט בינך לבין בן או בת הזוג. אם יש חילוקי דעות על החינוך או על היחס לילדים - פתרו ביניכם, מאחורי דלתיים סגורות. אל תבקש מילד לבחור צד או להיות שליח ביניכם - זה הורס אותו ויוצר בו קרע פנימי שקשה לרפא.
הצעד החמישי: תקשיב לכאב - גם אם הוא נראה לך לא הגיוני. אם ילד אומר: "אתה אוהב אותו יותר" - אל תתגונן, אל תסביר, אל תאמר "זה לא נכון". במקום זה אמור: "ספר לי מתי הרגשת ככה. אני רוצה להבין." הקשבה אמיתית, בלי שיפוטיות, היא התחלת הריפוי.
וזכרו: אין הורה מושלם. גם יצחק ורבקה, הענקים שבענקים, התמודדו עם זה ולא הצליחו להימנע מהפגיעה. המטרה שלנו היא לא להיות מושלמים, אלא להיות מודעים ומוכנים לתקן. זה מספיק.
שלב ב' - חמישה צעדים לאדם שגדל עם קנאת אחים
הצעד הראשון: הכר בפצע. גם אם ההורים לא התכוונו, זה פגע בך. כתוב משפט אחד: "כשהייתי ילד, הרגשתי ש_." תן שם לכאב. אל תמזער אותו, אל תגיד לעצמך "זה לא היה כל כך נורא". זה היה נורא – והכרה בזה היא הצעד הראשון.
הצעד השני: הפרד בין העבר להווה. אתה לא הילד הקטן יותר. תזכיר לעצמך: "הייתי ילד. עכשיו אני מבוגר. אני יכול לבחור מי אני." הזהות שקיבלת בילדות ("הכושל", "השני", "הלא מספיק טוב") - היא לא מי שאתה באמת.
הצעד השלישי: דבר עם האח או האחות – אם אפשר. זה לא תמיד אפשרי, ולא תמיד נכון. אבל אם אפשר - נסה לדבר על מה שהיה, ללא האשמות. לפעמים תגלה שגם הם סבלו, רק בצורה אחרת. הילד "המועדף" חי לפעמים בפחד מתמיד שיאכזב, בלחץ להיות מושלם.
הצעד הרביעי: סלח להורים - גם אם הם לא מבינים. סליחה היא בשבילך, לא בשבילם. זה לא אומר שהם צדקו, זה לא מוחק את הכאב. זה אומר שאתה בוחר להשתחרר מהכעס שאוכל אותך מבפנים. סליחה היא הדרך שלך לחיות בחופש.
הצעד החמישי: תבנה את הזהות שלך - לא בהשוואה לאחרים. שאל את עצמך: "מי אני רוצה להיות? לא מי אבא רצה שאהיה, לא מי אחי היה - אלא מי אני." בנה את החיים שלך על פי הערכים שלך, החלומות שלך, הכוחות שלך. זו הדרך להשתחרר מהצל של הילדות.
סיום: שני אחים, שתי דרכים - ואומץ אחד
בסוף הפרשה, יעקב בורח. עשו נשאר. שני האחים ממשיכים בדרכים נפרדות.
אבל הסיפור לא נגמר שם.
22 שנה עוברות. יעקב חוזר הביתה, מפחד, בטוח שעשו עדיין רוצה להרוג אותו.
ואז קורה משהו בלתי צפוי:
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד)
עשו רץ ליעקב. הוא מחבק אותו. הוא נופל על צווארו. הוא מנשק אותו.
והם בוכים ביחד.
הפצע לא נמחק. הכאב לא נעלם לגמרי. אבל הסליחה מאפשרת להם לחיות בחופש - לא תחת צל העבר, אלא בבחירה מודעת להמשיך הלאה.
גם סיפורם של יעקב ועשו מוכיח – משפחה יכולה להחלים, אם בוחרים באומץ ובכנות.
לכבוד הקוראים היקרים:
אם מישהו מכם גדל עם קנאת אחים, או אם אתם הורים שמודאגים מהדינמיקה בין הילדים - תדעו שאתם לא לבד.
אפשר לשנות. אפשר לרפא. בעזרת ה', כולנו יכולים להיות משפחה שלמה.
יוסי עבדו – גרפולוג מנחה בכיר לטיפול רגשי, מרצה ומומחה לגרפולוגיה טיפולית
0 תגובות