מנקודה אישית למגפה עולמית
״מתי השמנת יתר אצל ילדים הפסיקה להיות מקרה פרטי והפכה למגפה״ – השאלה הזו, שנשאלה השבוע את מגיש התוכנית, פתחה דיון רחב בהרבה ממה שנדמה.
לדברי פרופסור רמי וייס, לא מדובר בתחושה או בהגזמה תקשורתית, אלא בעובדה רפואית מוכחת: מדובר במגפה עולמית, שהחלה במדינות מערביות אך כיום בולטת אפילו יותר במדינות מתפתחות. בתחילה היא הופיעה אצל מבוגרים, אך במקביל ובצורה חדה הרבה יותר היא חלחלה גם לילדים.
הנתון המטלטל ביותר, לדבריו, הוא שבעולם של היום יש יותר ילדים עם השמנת יתר מאשר ילדים הסובלים מתת־תזונה. מדובר במציאות שלא הייתה קיימת בעבר - ומעידה על שינוי עמוק בהרגלי החיים והתזונה.
לא בעיה קוסמטית, אלא מחלה לכל דבר
פרופסור וייס מדגיש כי אחת הטעויות הגדולות של העבר הייתה ההתייחסות להשמנה כעניין חיצוני בלבד. פעם ראו בה ביטוי לחוסר משמעת, חוסר רצון או בעיה אסתטית. כיום ברור שמדובר במחלה כרונית.
השמנת יתר היא גורם סיכון להתפתחות סוכרת, יתר לחץ דם, הפרעות בשומני הדם ומחלות נוספות, אך מעבר לכך – היא מחלה בפני עצמה. רקמת השומן עצמה היא רקמה פעילה, והאופן שבו היא מצטברת בגוף משפיע ישירות על הבריאות.
ישנם מקרים נדירים של אנשים עם השמנה משמעותית שנותרים בריאים לאורך זמן, אך הם המיעוט. רוב הסובלים מהשמנה אינם נשארים בריאים, גם אם בטווח הקצר אין עדיין ביטוי קליני חריף.
רשתות חברתיות, שיח רגשי וטשטוש מסוכן
בשנים האחרונות מתפתח שיח ציבורי שמנסה להוציא את נושא ההשמנה מהדיון הבריאותי ולהעביר אותו לשיח רגשי ואסתטי. מסרים של ״תחגגו עם הגוף שלכם״ ו״השמנה היא לא בעיה״ נתפסים בעיני רבים כקידום קבלה עצמית, אך בפועל הם עלולים לייצר נזק.
לדברי פרופסור וייס, ההשפעה של רשתות חברתיות בולטת במיוחד בקרב בני נוער וצעירים. בעוד שהניסיון להוריד את הלחץ האסתטי מובן, אסור לטשטש את העובדה שמדובר בבעיה רפואית אמיתית.
הדיון צריך להיות על בריאות, לא על אידאל יופי. כאשר מערבבים בין השניים, הילדים מקבלים מסר שגוי.
גנטיקה מול סביבה – והתשובה המורכבת
להשמנה יש מרכיב גנטי, אך היא בראש ובראשונה מחלה סביבתית. בעולם שבו קלוריות זמינות בכל פינה, בזול ובכמויות עצומות, הגוף האנושי פשוט לא מותאם למציאות הזו.
באופן פרדוקסלי, במדינות רבות השמנה נפוצה יותר דווקא במעמדות סוציו־אקונומיים נמוכים. הסיבה פשוטה: האוכל הזול הוא לרוב האוכל המעובד, עתיר הסוכר והשומן, ודל בערכים תזונתיים.
פרופסור וייס מציין נקודה קריטית נוספת: הרבה יותר קל לפתח השמנה מאשר להיפטר ממנה. זו מציאות שרוב האנשים מבינים רק אחרי שהם חווים אותה על בשרם.
חגים, מסורת והבית שממנו הכל מתחיל
בתרבות היהודית יש חיבור עמוק בין חגים לאוכל, ולעיתים לאוכל עתיר פחמימות וסוכר. סופגניות בחנוכה, אוזני המן בפורים, עוגות דבש בראש השנה ומאפים חלביים בשבועות – לכל חג יש את המאכל המזוהה איתו.
לדברי פרופסור וייס, המסורת עצמה איננה הבעיה. הבעיה מתחילה כאשר מדובר בילדים, והאחריות מוטלת על ההורים. ילדים לא מבשלים, לא עושים קניות ולא מחליטים מה ייכנס למקרר. הם אוכלים את מה שנותנים להם.
כמו שחינוך לערכים ולמידות טובות מתחיל בבית, כך גם חינוך לתזונה נכונה. דוגמה אישית של ההורים היא גורם מכריע.
ג׳אנק פוד, שתייה מתוקה ומהירות על חשבון בריאות
הסביבה המודרנית רוויה במזון מעובד: חטיפים, שתייה מתוקה, פיצות קפואות, שניצלים תעשייתיים וארוחות ערב ״מהירות״. מעבר לכך שמדובר במזון עתיר קלוריות, זהו מזון שמזיק לבריאות גם בהיבטים נוספים.
שתייה מתוקה, בפרט, היא אחד הגורמים המרכזיים להשמנה בילדים, והיא זמינה כמעט בכל מקום.
ומה עם מערכת החינוך?
לימודי תזונה במערכת החינוך יכולים לעזור, אך הם לא פתרון קסם. בבתי ספר רבים קיימים קיוסקים שמוכרים שתייה מתוקה וחטיפים. בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים חוגגים ימי הולדת וקבלות שבת עם ממתקים וסוכר.
מערכת החינוך מחנכת לא רק דרך מילים, אלא דרך הדוגמה. כאשר ממתק הופך לפרס, נוצרת התניה בעייתית שמלווה את הילד גם בבגרותו.
מסר חד וברור
בסיום הראיון מבקש פרופסור וייס לנסח אמירה ברורה וחדה: השמנת יתר היא מחלה. בכל גיל, אצל ילדים ואצל מבוגרים.
לא טרנד, לא שיח רגשי ולא עניין אסתטי. מחלה שדורשת הכרה, טיפול והיערכות – של ההורים, של מערכת החינוך ושל החברה כולה.
הראיון שודר ב״כיכר FM״ בהגשת אלי גוטהלף. הפקה: נריה סעדיה
0 תגובות