ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז מרכז במשטרת ישראל, הודיע במפתיע על סיום תפקידו ופרישתו מהשירות – לאחר עשרות שנות פיקוד בחזית העשייה הביטחונית. כהן, שנפצע קשה במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023 כשהיה מפקד מג"ב, מסיים קריירה ארוכה ומרשימה במשטרה.
פרישתו של כהן מגיעה לאחר קדנציה קצרה ואינטנסיבית כמפקד מחוז המרכז, תפקיד שאליו מונה בנובמבר 2025 במסגרת סבב מינויים שאושר על ידי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והמפכ"ל דני לוי. במהלך תקופתו בתפקיד התמודד המחוז עם אתגרים כבדים, בראשם פשיעה אלימה בחברה הערבית – במיוחד בלוד וברמלה.
כהן, יליד 1970 וגדיל שיכון ד' בטבריה, התגייס למשמר הגבול ב-1988 ועשה את עיקר שירותו במג"ב. במהלך הקריירה שלו פיקד על יחידות שטח, גדודים ומרחבים, וטיפס עד לתפקיד מפקד מג"ב בשנים 2021-2023. ביוני 2023 מונה למפקד מחוז דרום, והעתיק את מגוריו לשדרות.
בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 היה כהן מהראשונים שהבינו שמדובר בחדירה רחבה ולא רק בירי רקטות. לאחר שיחה עם תושב כפר עזה, הכריז בשעה 06:41 בקשר על "פרש פלישת" – קוד להקפצת כוחות במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי. הפקודה הוציאה שוטרים רבים מהבתים והקימה קווי הגנה שהצילו חיים רבים.
כהן עצמו הגיע לתחנת המשטרה בשדרות, השתתף בקרב הקשה נגד עשרות מחבלים, נפצע מרסיס בעין ושני קליעים בגב – אך סירב להתפנות והמשיך לפקד. בהמשך טיפל גם באירועים באופקים. על תפקודו נבחר להשיא משואה בטקס יום העצמאות ה-76.
בסוף 2024 סיים כהן את תפקידו במחוז דרום ויצא לחופשה ולימודים. בנובמבר 2025 חזר לשירות פעיל ומונה למפקד מחוז מרכז במקום ניצב יאיר חצרוני שקודם לסמפכ"ל. בטקס חילופי הפיקוד בדצמבר 2025 ברמלה הדגיש מדיניות אכיפה תקיפה לצד שירות לאזרח.
לצד ההערכה על גבורתו ב-7 באוקטובר, נרשמו עימותים עם המפכ"ל דני לוי. במאי 2026, במהלך הצגת תחקירי המשטרה על אירועי הטבח בפורום הניצבים, הביע כהן אי-שביעות רצון מאופן הצגת הדברים שכללו ביקורת על תפקוד המחוז הדרומי. המפכ"ל נזף בו ואמר כי "אנחנו נציג את מה שקרה שם... השוטרים גיבורים ואנחנו מחויבים למשפחות החללים".
באותו חודש, בישיבת סגל בכיר, התנגד כהן לסיוע המשטרה לצה"ל במעצר לומדי תורה המוגדרים "עריקים", ואמר כי "הצבא גורר אותנו לאירוע" וכי "לא יגידו לנו איך לתעדף משימות". המפכ"ל הבהיר שהמשטרה תכבד את פסיקת בג"ץ ותסייע.
כהן נחשב לקצין שטח מנוסה, בעל רקורד מבצעי ארוך במג"ב ובמחוזות. תומכיו מדגישים את ההחלטות המהירות שקיבל ב-7 באוקטובר ואת נכונותו להילחם בזירה גם כשהיה פצוע.