הכל כבר היה מוסכם ומתואם. אפילו יו"ר הוועדה, יעקב פרי, השתכנע. שר הביטחון, בוגי יעלון, הסביר שהנוסח הסופי מסתמך על ההסכם הקואליציוני. בניגוד לרושם התקשורתי המוטה, יעלון הוא זה שנותר נאמן להסכם. הנוסח שהציע השתלב עם ההסכמים החתומים בטבעיות, כמו אנשי הפלג הירושלמי בהפגנות העדה החרדית.
על ארבעה סעיפים ניטשו ויכוחים ערים בוועדת פרי, שדיוניה גלשו לתוך הלילה. מכל המסקנות הרעות, יש נסבלות יותר ונסבלות פחות. סוגיית הסנקציה הפלילית כלפי מי שיימנע מלהתייצב לצו ראשון, כמו גם המטלה על ראשי הישיבות שיוחתמו בתצהיר מחייב על נוכחות הבחור בישיבה, לא הדירו שינה מעיניהם הטרוטות של הפוליטיקאים החרדיים. "גם היום כולם מתייצבים לצו ראשון. גם היום יש לנו אינטרס שמי שרשום בישיבה אכן יישב וילמד", התבטא השבוע ח"כ חרדי בכיר שמיפה את שדה המוקשים.
הצפירות שנשמעו השבוע במהלך התרגיל הצה"לי היו עבורנו אזעקת אמת. כי מה שנותר בוויכוח והתפוצץ לבסוף מעל לראשנו, זו הסנקציה הפלילית שתינקט כלפי מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) חרדים שלא יתגייסו. השאלה המרכזית הייתה, האם יוגדר מעמדם כעריקים לפי חוק שירות ביטחון? זו למעשה, הסנקציה הפלילית המדוברת, הואיל והמשמעות הינה שאל כל בן ישיבה שלא יתגייס ניתן יהיה להתייחס כעריק. מתוך הסוגיה הזאת, נגזרה שאלה נוספת: האם מהרגע שבו נקבעו יעדי גיוס של למעלה מ-5,000 למחזור, יש טעם להתעקש על קביעת מכסות פטורים ל-1,800 בחורים, או שמא יש מקום להותיר את מרחב שיקול הדעת לשר הביטחון?
יעלון ישב עם שרי הוועדה בלילה שבין ראשון לשני והסביר כי מה שהוא מציע, נשאב למעשה מההסכם הקואליציוני שמדבר על סנקציות כלכליות ולא פליליות. יעקב פרי השתכנע אבל יצא לקבל אישור טלפוני מגדול מפלגתו. להבדיל, הלוואי על נציגינו הנאמנים שיתייעצו כך על כל צעד ושעל עם גדולי ישראל. למרות שעת הלילה המאוחרת, חושיו של יאיר לפיד נותרו חדים. הוא זיהה את הפוטנציאל הגלום במשבר והכריז מלחמה. וכך, במקום שהתקשורת תעסוק בהטלת הסנקציות הכלכליות על אזרחי ישראל – עם העלאת המע"מ, היא עסקה אך ורק בסנקציות שיוטלו על החרדים.
האינטרס של לפיד בהבערת האש ברור. הוא יכול לסמן 'וי', אחרי שיצא גבר-גבר מול ראש הממשלה, שהתקפלותו אומנותו. השאלה היא, מה עבר לבוגי בראש כשיצא לקרב מגע מול יאיר לפיד? "זה לא רק ההנחיות שקיבל מנתניהו או החשיבה על עצמו לטווח ארוך כמועמד לראש-ממשלה", אומר ח"כ אלי ישי שעשה הרבה 'שעות בוגי' בקדנציה האחרונה, "הוא באמת מאמין שאי אפשר לכפות על החרדים. הרי בשיא המשבר עם מופז, כשזה היה הכי לא פופולרי, יעלון התראיין והסביר שבמדינת היהודים לומדי תורה לא ייזרקו לכלא".
נחמד לחשוד באחד משרי הממשלה שנתפס על דברי תורה. כך או כך, יעלון יצא לקרב והופל על חרבו של ראש-הממשלה, שכצפוי – התקפל על שלו. "אם יעלון היה שואל אותנו מלכתחילה, היינו ממליצים לו לא להתעמת עם לפיד", אמר השבוע בכיר בש"ס, "הרי כשמדובר בנתניהו התוצאות ידועות, אז למה לתת ללפיד גלגל הצלה מבעיות הכלכלה?".
ביניים: המקל והגז
נתניהו נכנע, מה שלא מונע ממנו להמשיך ולקרוץ לחרדים. בסביבתו מבטיחים, כי עד לשלב הסופי של חקיקה בכנסת, עוד יקרו דברים. "החרדים צריכים להיות הראשונים שיהיו מעוניינים בהעברת החוק כמה שיותר מהר, כדי שסוגיית הגיוס תרד מסדר היום לשלוש השנים הקרובות", אמר השבוע בכיר בלשכת נתניהו, "ברגע שזה יקרה, לפיד יעמוד מול נתניהו עם אקדח בלי כדור בקנה".
שבענו די והותר הבטחות. האשליות שמכר נתניהו לחברי-הכנסת החרדים, הביאונו עד הלום. תרחיש הכניסה לקואליציה, הוא אפילו לא בגדר חלום. ולמרות זאת, ח"כ משה גפני זיהה השבוע קרן אור באפילה, וזאת משום שלטווח הארוך, משברים כגון אלו מקצרים את ימיה של הממשלה: "כל איום בפירוק הקואליציה על-ידי אחת השותפות, משפיע בסוף על יציבות הממשלה", מסביר גפני. העניין הוא, שאם היה הדבר תלוי בנתניהו, הממשלה הייתה מפורקת עוד לפני שהוקמה.
אפרופו גפני ושאלת יחסינו עם רה"מ לאן? אלמלי מצוקת הגיוס, גפני היה יכול לחוש השבוע כמאושר באדם. בניגוד לכל הציפיות הועברה השבוע האחריות להקמת הקרן לחלוקת רווחי הגז לוועדת המדע שבראשותו. מדובר בעשרות מיליארדים שינותבו בשנים הקרובות בהתאם להמלצות שיגובשו. אצל נתניהו אין מתנות וארוחות חינם (חוץ מהארוחות שהוא אוכל בעצמו, על חשבון משלם המיסים, כולל קינוחים).
בחסות הדאגה לארץ ישראל, נערכת מכירת חיסול של תורת ישראל. חברי-הכנסת של הבית היהודי בראשות בנט-אריאל, מוכרים את ישיבת חברון, בתמורה לשקט תעשייתי ביישוב היהודי בחברון. אולי באמת הגיע הזמן, שגם אנחנו נאמר משהו בעניין הקטנת הנטל
העובדה שיד מכוונת הפילה את 'כל הגז הזה', דווקא בחלקת האלוקים הקטנה של גפני בוועדת המדע מובילה לשתי מסקנות. האחת: נתניהו יודע שאצל גפני האופוזיציונר, העברת המסקנות הנכונות, תעלה לו פחות מאשר אצל יו"ר ועדת הכספים, איש הקואליציה, סלומיאנסקי. המסקנה השנייה. ביבי עדיין משתדל לרצות את החרדים. במקום מקל וגזר, יש לנו כאן מקל וגז.
האם יש סיכוי שנראה אי פעם את החרדים בממשלת נתניהו בקדנציה הנוכחית? גפני לא סותם את הגולל: "בניגוד לחבריי, אני לא מכריז הכרזות. פעם אחת הספיקה לי כשהצהרתי ששרון נתן גט כריתות לחרדים ובסוף הצטרפנו לממשלתו".
למרות שהוא יושב בוועדת החלל, גפני עדיין לא הוכרז כאסטרונאוט החרדי הראשון וגם הוא מסביר שסיכויי ההיתכנות קלושים. כמה רב הוא ההבדל בין נתניהו לשרון. שרון שלט בממשלתו והחליף את שותפיו. ביבי לעומת זאת, נשלט על-ידי שריו. ראש - של ממשלה לא לו.
ביניים: אוניברסיטת אורי אריאל
הכדור באקדח של לפיד הוא נפתלי בנט. בלעדיו, לפיד היה מוצא עצמו מנופף באקדח צעצוע. אם ללפיד לא היה את מלוא הביטחון בכך שבנט יעצור בגופו מהלך של הכנסת החרדים לממשלה על חשבון יש עתיד, הוא לא היה מקדש מלחמה.
אז בנט שיחק את המשחק, כשרץ להצהיר כי הוא תומך בפשרה, אבל גם ביבי וגם יאיר ידעו שברית האחים החורגים של בנט ולפיד, תוביל לכניעה נוספת של ראש-הממשלה. בדיוק כפי שקרה, לא כל-כך לבסוף, אלא די בהתחלה.
לא נפתלי בנט ישב בוועדת פרי מטעם הבית היהודי, אלא אורי אריאל. מקורביו ידעו לספר, איך באישון לילה נלחם כמו אריה נגד הסנקציות הפליליות. כשהגיע הבוקר התברר שאריאל אכן נלחם כאריה למען הכיפות הסרוגות, אך גרגר כחתלתול בכל מה שקשור לכיפות השחורות.
מהסרוגים לא נפרם אפילו חוט אחד. מעמד ישיבות ההסדר נשמר, פטורים מיוחדים לישיבת מרכז הרב חולקו בנדיבות. הכיפה השחורה, לעומת זאת, נקרעה לגזרים. אריאל היה יכול להתעקש, ביחד עם ישראל ביתנו, על הכללת הערבים – מה שהיה מטרפד את ההבנות. הוא כמובן לא עשה זאת. באותה מידה, אריאל לא שבר את הכלים שהתברר שההסכם הקואליציוני מופר ונכללות במתווה סנקציות פליליות. זה לא באמת הפריע לו.
שוב התברר לפתאים שבינינו, כי אריאל ובנט מתואמים, לא רק בהבנות אלא גם בחילוקי הדעות הפומביים (עוד אומלל שגילה בשבוע האחרון את הדו-פרצופיות של השניים הוא הרב חיים דרוקמן, שגם עליו עשו השניים סיבוב, כשמכרו לו את אשליית בחירתו של הרב אריאל, ובפועל עשו יד אחת להעברת 'חוק שטרן' והרחבת הגוף הבוחר).
אם להשתמש בעגה הצה"לית, בנט ואריאל הם תומכי הלחימה של לפיד – כל אחד והאינטרס צר-האופקים שלו. בנט רואה בלפיד שותף אסטרטגי לטווח הארוך. אריאל רואה בישיבת 'יש עתיד' בממשלה, את הערובה להמשך החגיגה של שפיכת המיליארדים על ראשי המתנחלים, כולל השבוע, בהעברת חמישים מיליוני שקלים לאוניברסיטת אריאל.
אריאל יכול להעביר קורסים באוניברסיטת המתנחלים שמזוהה עם שמו. הברית שנבנתה בממשלה הנוכחית, נבנתה על גבנו השחוח: הבית היהודי מאפשר ללפיד לממש את האג'נדה האנטי-חרדית, ובתמורה, מקבלים הסרוגים חופש פעולה מוחלט על גבעות הגדה.
השבוע ניגשו נציגי שדולת ארץ ישראל בכנסת לח"כ מנחם לייזר מוזס וביקשו ממנו לחדש את השתתפותו בשדולה, "מזכיר המדינה האמריקאי מבטיח לשפוך ארבעה מיליארדי דולרים על הרשות הפלסטינית. זו תהיה מכת מוות, חייבים להילחם למען ארץ ישראל", אמרו המתנחלים העבריים לח"כ החסידי.
מוזס לא זרק אותם לכל הרוחות, וחבל שכך. בחסות הדאגה לארץ ישראל, נערכת מכירת חיסול של תורת ישראל. חברי-הכנסת של הבית היהודי בראשות בנט-אריאל, מוכרים את ישיבת חברון, בתמורה לשקט תעשייתי ביישוב היהודי בחברון. אולי באמת הגיע הזמן, שגם אנחנו נאמר משהו בעניין הקטנת הנטל. איציק כהן היה ה'נחשון' כשדיבר על תמיכה ביוזמה הערבית. אם יבואו אחריו אמיצים נוספים, נציגי המתנחלים יתחילו להבין שנגמרו המשחקים.
ביניים: על הכלכלה והקללה
נפתלי בנט הוא הנושא הגדול בנטל החזקת הממשלה. הוא מתחזק בוקר וערב את הברית עם לפיד, ועיניהם של חברי הכנסת החרדים, רואות וכלות. ח"כינו האומללים, ממשיכים לשבור את הראש, בניסיון להפעיל מנופים שישפיעו על בנט. עגורן הם העמידו מעל לראשו. כיפתו התבדרה ברוח, הברית עם לפיד – לא זזה מילימטר.
ועכשיו, באווירת חופש הדמיון שקיבלנו בוועדת המדע, נסו לתאר לעצמכם תרחיש של מדע בדיוני. שוו בנפשכם מה היה קורה פה אם במקום מנוף לחץ, היינו מעמידים מול אחוזת הזהב של בנט ברעננה די-ניין צה"לי שמסוגל להרוס את הבית (היהודי), בהינף כף. נשמע דמיוני? אז זהו, שלפי כל הגורמים המעורבים, המציאות הזאת, הייתה רחוקה צעד אחד קטן ממימושה. צעד קטן לליצמן, צעד גדול לנו. או להיפך.
מי שחשף את הסיפור בקולו, הוא לא אחר מאשר גיבור הפרשה, ח"כ יעקב ליצמן, שחתול שחור גדול עבר בינו לבין ישי. אפילו אריה דרעי הוזמן והגיע השבוע לברית לנכדו של אלי ישי. ליצמן לעומת זאת, ישמח להיפגש עם ישי בשמחות אחרות... עד כדי כך הגיעה האיבה בין השניים שכאשר ברגע של מבוכה, הם נפגשו לפני שבוע בפתחה של המעלית המובילה למליאה, ישי מצא עצמו פולט 'שלום' מאולץ. ליצמן לא ענה. אפשר לומר הרבה דברים טובים על ליצמן, אבל קורסים בנימוסים והליכות, כדאי לעבור אצל פוליטיקאים אחרים. אורי מקלב, לדוגמה.
"אני לא אתמוך באלי ישי חד משמעית", אמר ח"כ יעקב ליצמן בראיון לתוכנית 'פילפוליטיקה' (בהנחיית הפרשן יעקב ריבלין וכותב השורות) ביום חמישי האחרון, וגלגל עוד אבן מראש החומה הירושלמית, על ראשו של אלי ישי. את הסיבה לאי-תמיכתו בישי השמיע ליצמן באותה נשימה, "בגלל שאורי לופוליאנסקי הולך לרוץ", אבל חדי אוזן שמעו לא רק את הטקסט, אלא את הסאבטקסט שקדם לו.
זו הייתה התקופה של ערב פירוק שלישיית מה קשור בש"ס. עם אטיאס ודרעי ליצמן סגר עניין. נותר לו ברשימה רק אלי ישי. שלושה ימים חיפש ליצמן את ישי, ללא מענה. הסוללה בסלולרי של ליצמן נגמרה, אבל ישי היה זמין כמו שירות הלקוחות של 'בטר פלייס'
לשבחו של ליצמן ייאמר שהשיח דרך מקורביו, ממנו והלאה. את מה שיש לו לומר, לטוב ולרע, הוא אומר בקולו – הוא ולא דובר, הוא ולא אחר. רגע לפני שדיבר על מועמדותו של ישי לעיריית ירושלים, סיפר ליצמן, איך אלי ישי טירפד את מועמדותו לראשות ועדת הכלכלה: "הייתי מועמד לוועדת הכלכלה וזה לא סוד שראש הממשלה תמך בי, אם ש"ס ויהדות התורה היו תובעות את זה בשבילי. הייתה אי הסכמה עם מפלגת העבודה ואז ועדת הכנסת הייתה מכריעה. לצערי קרה שאלי ישי לא תמך בי. הוא הלך לברוורמן, עד לרגע זה אני לא יודע למה, שהוא יסביר".
נטל ההוכחה לאימות הסיפור, על יעקב ליצמן. אבל חכו, רגע לפני שתקראו כאן בנשימה עצורה את גרסתו המלאה, צריך להבין מה הייתה יכולה להיות המשמעות של שליטה חרדית בוועדת הכלכלה. למי שהספיק לשכוח מה היה לנו כאן בקדנציה הקודמת, נזכיר שמדובר בוועדה המשנית בחשיבותה בכנסת, אחרי ועדת הכספים. לבני, אז יו"ר אופוזיציה טירונית שהייתה צרודה משאגות הניצחון במוצאי הבחירות, ויתרה על הוועדה היקרה, תמורת הצבת צחי הנגבי מטעם קדימה בראש ועדת החוץ והביטחון היוקרתית. רק אחרי שנתניהו נאבק כדי להשאיר בראש ועדת הכלכלה את דוברו לשעבר-בהווה-ובעתיד, ח"כ אופיר אקוניס, היא קלטה שהחברים ביבי וצחי עשו עליה סיבוב מסביב לעולם - כלשון הזהב של יאיר לפיד - ושמטו מידיה את הכלי החשוב ביותר שהאופוזיציה יכולה לנכס לעצמה.
הכוח שמרוכז בוועדת הכלכלה, אדיר. אין רפורמה שלא עוברת בה, אין תהליך במשק שנסתר מעיני העומד בראשה. מה שחשוב ברמת הכלל, רלוונטי שבעתיים ברמת הפרט מול משרד הכלכלה. ועדת הכלכלה, כשמה כן היא, חופפת למשרד הכלכלה. נציג לעומתי בראשה, יכול להפוך את חיי השר הכלכלי לבלתי נסבלים כללית. להקפיץ אותו כל שני ורביעי לדיון דחוף בוועדה, להפוך כל רפורמה בנמלים לעבודת נמלים, לזהות כל שקל שמועבר להתנחלויות, לסרוק כל אגורה שמועברת למעונות אמנה.
ביניים: בין צניעות לצביעות
אם יש מי שנולד לתפקיד של עושה צרות מקצועי, זהו יעקב ליצמן. האיש היה קם, אוכל וישן במליאת הוועדה. ליצמן היה מתנחל לבנט על הצוואר, לוחץ חזק יותר מהרב דרוקמן, ומשיג תוצאות הרבה יותר טובות.
ליצמן, כאמור, מספר שהוועדה הייתה במרחק נגיעה. הנוהג בכנסת הינו שהרכבי הוועדות נסגרים בהסכמה, אבל נוהג, כידוע, ניתן להפרה, ומה עוד שאת התקדים לכך קבע לא אחר מאשר מיודענו מהפסקאות הקודמות, מספר 2 בבית היהודי, אורי אריאל. זהו אותו אריאל שבקדנציה הקודמת, ישב באופוזיציה מימין לנתניהו, ועם שלושה מנדטים מסוכסכים (כצל'ה ובן-ארי, למי שמתגעגע), נבחר כנציג האופוזיציה בכל ההרכבים החשובים. בתפקידו הראשון, שימש, בתמיכת הליכוד, כנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. בהמשך, נבחר ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה, על אפם וחמתם של כל ראשי סיעות האופוזיציה – מטיבי ועד לבני.
נתניהו תכנן לעשות בדיוק את אותו תרגיל בוועדת הכלכלה. יחימוביץ' תתמוך בברוורמן. ביבי יתמוך בליצמן. ליצמן הבטיח להביא את תמיכת נציג ש"ס בוועדת הכנסת, ביבי התחייב לספק את הסחורה ולהביא את תמיכת יו"ר הוועדה מטעם הליכוד. זו הייתה התקופה של ערב פירוק שלישיית מה קשור בש"ס. עם אטיאס ודרעי, ליצמן סגר עניין. נותר לו ברשימה רק אלי ישי. שלושה ימים חיפש ליצמן את ישי, ללא מענה. הסוללה בסלולרי של ליצמן נגמרה, אבל ישי היה זמין כמו שירות הלקוחות של 'בטר פלייס'.
ליצמן הבין שמשהו רע קורה. בסביבתו אמרו לו שאלי ישי מתחשבן איתו: על היוזמה המשותפת עם דרעי להכנסת כ"ק מרן האדמו"ר מגור למעונו של מרן הגר"ע יוסף, ולמעלה בקודש – על טרפוד יוזמות החקיקה שהועלו בקדנציה הקודמת וביקשו לאסור על מי שהורשע בפלילים מלכהן בכנסת לעולמים. כל מיני 'חוקי דרעי' שצצו ועלו על-ידי ח"כים עם אינטרסים לא ממש עלומים. ליצמן תמיד היה שם כדי להזכיר לנתניהו שעל-פי ההסכם הקואליציוני כל שינוי חקיקתי חייב לבוא בהסכמה. איווט ענה אמן, החוקים נגנזו, ודרעי את הקאמבק הצולע שלו, עשה.
סגן שר הבריאות לשעבר לא מיהר לקבוע מוות ליוזמת ועדת הכלכלה. כאשר בסביבתו של ישי הביעו חשש מנקמת יחימוביץ' שתגרום לש"ס לאבד את ראשות הוועדה לביקורת המדינה, התחייב ליצמן שאם זה יקרה – הוא יעביר את ראשות ועדת הכלכלה לש"ס. לא בטוח שזו הייתה הבטחה משכנעת בהתחשב בעובדה שהמועמד הטבעי לתפקיד מטעם ש"ס, היה אריאל אטיאס.
כשהגיע הטלפון מלשכת יו"ר ועדת הכנסת, יריב לוין, הבין ליצמן שאבדה תקוותו: "לא למדתם ליבה?", נשאלו הליצמנים, "נציג ש"ס בוועדה אומר בשם אלי ישי שש"ס בכלל תומכת בברוורמן מהעבודה. במצב הנוכחי אי אפשר להעביר את ליצמן, כאשר כל האופוזיציה נגדו. ביבי לא ייראה טוב". במקום לברך 'על הכלכלה' ליצמן סינן קללה. בשלב הזה, ליצמן הבין שזה נגמר, ומאותו רגע – אלי ישי מבחינת של ליצמן, גמר. אומרים שהסיפור התגלגל עד לבית ברחוב הקבלן 45 והיווה את אחד הגורמים להכרעה בעד מינוי דרעי ליו"ר המפלגה. אם זה נכון, חייבים לומר שלפחות בנוגע לסיפור הזה, אלי ישי לא נדרש לספק תשובות – וכאלה יש באמתחתו, תכף ומיד תקראו.
עד כאן גרסת ליצמן למאורע. יש מי שמוסיף נופך לעלילה ויודע לספר כיצד בסביבתו של אלי ישי הבהירו ליחימוביץ כי בתמורה לתמיכת אלי ישי בברוורמן, היא מתבקשת להבהיר כי העבריין בדימוס דרעי הוא 'פרסונה נון גראטה' גם באופוזיציה. יחימוביץ' כזכור, התבטאה נגד דרעי, רגע לפני שברוורמן נבחר בתמיכת ישי, ורק אחרי שהדיל הושלם מצאה לנכון להיפגש עם דרעי וליישב את ההדורים. הצדדים המעורבים מכחישים את הפרשנות המקורית לסיפור האחרון, אבל די בתיאור שמתגלגל עם הרבה נופך ודרמה, כדי להעיד על גודל אי-האמון, אשר גם מדדי האי-אמון המחמירים של דודו רותם וחוקי המשילות, לא יכולים להכיל.
ומהי תגובתו של אלי ישי לכל הנאמר? "התמיכה במועמד העבודה הייתה משיקולים ענייניים בלבד", כך ישי, "אין לי שום דבר נגד ליצמן אבל המועמדות שלו לא הייתה ריאלית. תמכנו בברוורמן כי אי אפשר ללכת ראש בראש נגד סיעת האופוזיציה הגדולה. הרי אם היינו מכופפים ליחימוביץ' את היד, היא הייתה חוברת לערבים והולכת נגדנו ראש בראש בכל התחומים. אני כבר לא מדבר על זה שיחימוביץ' הקפידה שלא להשתתף בקמפיין נגד החרדים ואין לנו שום עניין לרכוש בכוח עוד שונאים. אנחנו בסך הכל שישה עשר מנדטים באופוזיציה של חמישים ושניים חברי-כנסת. קצת צניעות לא תזיק".
ישי מדבר על צניעות ומתכוון לצביעות. בניגוד לליצמן, לישי יש דרכים משונות לומר לצד השני שהוא אויב.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.