כואב לי על יאיר לפיד

ימים ספורים ממש כרוח סערה שריח הבחירות דגדג באפינו כבר ניתן היה לחוש את התחרות בין המפלגות, את הסלוגנים המכים האחד ביריבו, את ההצהרות כאילו אין מחר לדבריו של מופז: "ביבי שקרן, לא אכנס לממשלתו הכושלת לא היום, ולא מחר", את נאומי המחץ של לפיד וברק ואת סוגיית דרעי הבוערת בשס או מחוצה לה.

מי ששאל את עצמו לפני מס' ימים, למה? מדוע בחירות? מה נתניהו רוצה להתפאר בכוחו וגבורתו? אין מספיק עניינים חשובים שעליו לטפל בהם? והכל כדי שהחרדים ישנו את צבעם משחור לירוק? זה מה שבוער לנו כרגע? זה מה שייתן לנו בטחון מדיני? זה מה שיגרום לנוער שלנו להיות מתורבת יותר ולא לדקור כל עובר ושב? או אולי זה מה שייעלה את מעמד הביניים. . גיוס לכולם אהה.

המטרה מקדשת את האמצעים

ופתאום קמנו לבוקר היסטורי, שהפך שונאים לאוהבים, איחד בין דעות. שבר שיאים. תראו איזה כוח יש לציבור שלנו, כוח לאחד בין קצוות פוליטיות עוינות. מן פשרה כזאת של ביבי, "עזוב אותך שאול, בשביל מה עכשיו נוציא כל כך הרבה כסף מכספי המדינה ונלך לבחירות, ממילא אני יבחר שוב ואתה תשב באופוזיציה, בוא נגייס את החרדים כבר, מתוך אחדות". המטרה מקדשת!

אני לא יכולה להתעלם מזה שקצת חבל לי על יאיר, מסכן, כבר הרגיש בטוח, הסקרים ניבאו לו מנדטים לא מבוטלים והאף שלו טיפס לגבהים, תראה מה זה יאיר, יום אחד אתה למעלה קרוב כל כך להגשמת החלום הפוליטי ולפתע מובטל לעוד שנה וחצי, התרסקות של ממש.

כדאי שלבחירות הבאות תצטייד במצע חדש, בסיסמאות יותר מאתגרות, אולי תתייעץ עם הקופירייטרים שלך מהרשות השניה. ביננו, הולם אותך יותר להמשיך להגיש תוכניות טלוויזיה נטולות רייטינג, שם אתה חביב יותר.

מה שנותר לנו הוא לבדוק את מבחן התוצאה של האחדות, שנולדה בדיוק בימי הספירה רגע לפני ל"ג בעומר, ממש אפשר לדמיין את נשמתם של ר' עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי נכנסת לזירה הפוליטית ונואמת על אחדות בכל זאת 24 אלף תלמידים כן, 200 על כל ח"כ, לא פשוט.

נותר לקוות שהאחדות הזו תביא אותנו למחוזות טובים, שתעסוק בדברים שחשובים לנו - האזרחים, שתחשוב לטווח ארוך ולא רק עד לתום הקדנציה, שתלמד להכיר את האחר ולהסתכל עליו בגובה העיניים, שתגרום לאחדות אמיתית ביננו ולא רק לאינטרסים העכשויים של יושבי הצמרת.

נדמה איפא שנשמתו של ר' עקיבא חדרה גם אליי, אני אצא לחפש איך אני משתחררת ממנה.

או אולי שתשאר, בכל זאת 24 אלף.