התפכחות מרגשת: איריס חיים, אימו של החטוף יותם חיים ז"ל, שכזכור נהרג בשוגג בידי חיילי צה"ל בעזה, פרסמה היום (רביעי) פוסט מרגש בנוגע לתשעה באב.
"מה זו ההתנתקות עבורי? ומה הקשר לתשעה באב?", כתבה האם בפוסט בפייסבוק: "עד ה-7/10 תשעה באב היה מקושר עם ״פרצוף תשעה באב״ -עוד יום שהדתיים כופים עלינו כל מיני צומות מיותרים ואבל שסוגר בתי קפה ותשדירי טלוויזיה. סתם משהו שמציק לשגרת היום יום שכל כך רציתי בה".
"כמו כן", הוסיפה האם להכות על חטא: "ההתנתקות מגוש קטיף, בעת שעשרות אלפי אנשים מגורשים מבתיהם, מאדמתם, בשם אידיאולוגיה ששלטה בתקופה ההיא (ושאני מאוד תמכתי בה), אני עומדת מן הצד, מפנה עורף וכתף קרה לאותם אנשים ודוחקת בהם לחזור למקומותיהם".
"בתכלס", אמרה האם: "כשאני כותבת את זה עכשיו אני ממש רואה את שיירות היהודים שיצאו מהבתים לגיטאות באירופה , דומה לא? גירוש הוא גירוש. הם באמת לא עניינו אותי, הם לא היו כמוני , עניין אותי שיהיה שקט, שחיילים לא ימותו סתם בשביל להגן על קומץ מתיישבים ש״בא להם״ להתיישב במקום מסוכן ושורץ ערבים".
"כמה לא הבנתי", הוסיפה האם: כמה לא ראיתי, כמה? 7/10 משנה את התמונה אצלי- ביום שבו תושבי נחל עוז נקראו מתנחלים , ביום שבו הבן שלי עם עוד אלפים שנחטפו ונשחטו, נלקח כי הוא יהודי התחילו להתחבר לי חלקי הפאזל שלא היו נגישים לי עד אז. תשעה באב- חורבן בתי המקדש, עם ישראל מתפזר לגלות ומופרד ל-2000 שנה. שואה, מלחמות , מדינה ושוב, התנתקות, מלחמה, טבח. הכל מחובר".
לדבריה: "אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עומדת בכניסה לגוש קטיף ומחבקת באהבה כל נער , ילד או ילדה ובוכה איתם ואומרת שכל פעם יש איזו שהיא אידיאולוגיה שפוגעת בלב שלנו, שאני אוהבת אותם ושכואב לי כמוהם. הייתי חומלת ומביעה אמפטיה".
לסיום היא כתבה: "אוגוסט 2005 לא יחזור כמו שה6/10/23 לא יחזור נשאר מפה להשתדל יותר לאהוב וולא לשנוא כי השנאה היא זאת שגרמה לחורבננו אז וכנראה גם היום. בהתנתקות כולם לבשו כתום, היום הצבע המועדף עלי הוא כתום. את התמונה לקחתי מהאינטרנט- למה זה מזכיר לי את הבית השרוף של יותם?".
0 תגובות