בוועדת החוקה של הכנסת נערך הבוקר (שני) דיון בהצעת החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית, חוק שיו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן מקדם בתיאום עם הממשלה.
האורח בפני הוועדה היה שר המשפטים לשעבר, דן מרידור, שאמר כי "תפקיד הייעוץ המשפטי הוא אחד הרסנים על השלטון, ויש לראות את ההצעות במציאות של ימינו".
במהלך הדיון, פרץ לו עימות חריג בין יו"ר הוועדה רוטמן ליועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד גור בליי.
תחילה, נראה רוטמן לוחש על אוזנו של בליי, כששניהם מתווכחים בשקט, כשלפתע, בליי צעק בקול: "אתה לא תאיים עליי!". רוטמן, מיהר להגיב: "סליחה? מה אתה צועק עליי?".
חברי הכנסת מהאופוזיציה, בהם גלעד קריב, מיהרו להתערב וצעקו: "אתה מאיים על הייעוץ המשפטי של הוועדה, אל תדבר ככה לייעוץ המשפטי של הוועדה, ביריון".
בדבריו, אמר מרידור כי "בוועדת לנדוי ב-87', נקבע שהשב"כ פעל שנים בניגוד לחוק ואף שיקר שיטתית. אנשי השב"כ באו ליועמ"ש חריש ואמרו שהם רוצים לדעת שאם יפעלו לפי הדוח לא יועמדו לדין וחריש נתן להם אישור לכך. לו הייתה אז שיטה שבה היועמ"ש נותן עצות והתובע הכללי לא כפוף להן, הם היו עומדים לדין ולכן הייתה חשיבות רבה לכך שמי שנותן עצה לממשלה גם עומד מאחוריה אח"כ. ברגע שמפרידים את העצה המשפטית לשרים מהיכולת להעמיד לדין, זה יוצר מצב בלתי אפשרי ולא רצוי. זו אחת הדוגמאות ליתרון שיש מקור סמכות אחד הקובע מהו הדין וזה מחייב אח"כ את התביעה הכללית. יש במודל הזה מתחים אבל גם יתרון גדול, בעיקר כשיש שאלה אם יש משהו חוקי או לא, שהיא במחלוקת.
"הכוח של הממשלה והשרים עצום. הרבה דברים לא הגיעו לבג"ץ כי הם נעצרו קודם אצל היועמ"ש. הרעיון שיועמ"ש לא יחייב את הממשלה הוא רעיון מסוכן. זה אמנם הסדר ייחודי אבל יש לנו 77 שנות ניסיון, שמראה שזה עבד טוב.
"אין כמעט דיקטטור שלא נבחר ברוב. בדמוקרטיה הרוב בוחר את שלטון, וההיבט השני המגדיר דמוקרטיה הוא מה סמכות הרוב, מגבלות הרוב להגן על האדם שאינו חלק מהרוב. המבדיל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא לא שלטון הרוב אלא מגבלות הרוב. מערכת המשפט, חוץ מתפקידה להכריע בסכסוכים, היא לא כפופה לרוב, אלא עובדת לפי ערכים יסודיים דמוקרטיים של המדינה ומגנה על האדם נגד הרוב. אצלנו נוצרה שכבת הגנה נוספת של הייעוץ המשפטי לממשלה. זה נוהג חיובי שהתפתח וליטול את הסמכות הזו מהיועמ"ש, זה להתיר לממשלה ולשרים לעשות ככל העולה על רוחם. אם אין מנגנוני בקרה, נגיע למקומות רעים מאוד. אנחנו בשנים האחרונות תחת מתקפה, ממשלה שרוצה לעשות עבירות מתנגשת עם היועמ"ש. מי שלא רוצה לעשות עבירות לא מתנגש.
"תפקיד הייעוץ המשפטי הוא אחד הרסנים על השלטון, ויש לראות את ההצעות במציאות של ימינו. אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש ניסיון לשנות לחלוטין את המשטר בישראל ללא דמוקרטי. המהלך של ריסון המרסנים, היועמ"ש, בימ"ש, העיתונות, כל זה מביא אותנו למשטר אחר והשאלות הטכניות צריכות להיבחן בהקשר זה. אם החוק לפוליטיזציה של השופטים לא ישונה, כל הדיון פה לא חשוב, לא יהיה רסן לרוב, שיחליט על הכל.
"הוויכוחים מקום המדינה שונים ממה שקורה היום. אף פעם לא היה ויכוח בין הכוחות הגדולים בציונות, על הערכים היסודיים שהיו מוסכמים והמוסדות, הכנסת, בימ"ש והממשלה, היו מכובדים. היום המאבק הוא על אלו. אם הליכוד דרש שבימ"ש יהיה מעל לכנסת בנושא זכויות האדם, היום המגמה הפוכה - להכפיף את בימ"ש לרוב הפוליטי. מי שהכניס יועמ"ש לישיבות הממשלה היה בגין.
"סיעת הליכוד שנה אחרי המהפכה החוקתית שאפשרה לפסול חוקים, התפארה בזה, לא הייתה מחלוקת על העקרונות היסודיים והמוסדות שמייצגים אותנו. היום זה במחלוקת. מי שדן בהצעות כמו בהצעה הנוכחית צריך לראות את התמונה הכוללת לאן זה הולך. אפשר להעלים עין ולומר שזה תיקון טכני, אבל זה לא, השינוי הדרמטי הוא במשטר הישראלי ויש לעצור אותו כי הוא הופך את המדינה למשהו שלא נוכל להתגאות בו.
"שאלת ההעמדה לדין, היא שאלה שיש לדון בה, אולי לבחון מנגנון של שופטים לשעבר כדי לפתור את הקושי. ראינו יועמ"שים שהיה להם האומץ להעמיד לדין רה"מ ושרים. את חברי אולמרט, דרעי, קצב ואחרים, זה לא פשוט אבל תמיד השאלה מה האלטרנטיבה. אם היועמ"ש יהיה תחת הפוליטיקאים זה משטר אחר לגמרי. אנחנו דנים על ליבת הדמוקרטיה הישראלית שהיא בנסיגה קשה. בניגוד למגזרים שונים, לדמוקרטיה לא היה לובי ומשהו עמוק השתנה, יש גלישה נוראה למגמות שרואים במקומות אחרים בעולם ויש לעצור זאת".
היו"ר רוטמן, הגיב לחברי ועדה שהתפרצו לשמע דבריו של מרידור: "אין למישהו ספק בדבר עמדותיו הפוליטיות של השר לשעבר מרידור, ויש לשמוע את דבריו בהקשר זה".
בהמשך הדיון, הגיב היו"ר רוטמן לעיקרי העמדה שהציג יועמ"ש הוועדה עו"ד גור בליי: "אנחנו מנהלים דיונים רבים בהם אתם מציגים משפט משווה, עקרונות יסוד, ומאיפה צריך ללמוד כל דבר. חזרתי ועיינתי בחוו"ד של הייעוץ המשפטי לוועדה, ולא מצאתי אפילו בדל השוואה לעולם, והסיבה היא, שההתמודדות עם צבר הטיעונים שעלו פה על ידך וע"י אחרים, נעשית בעולם באמצעות יועמ"ש שהוא לעיתים מינוי פוליטי על מלא, של מושל או שר משרי הממשלה. בכל מדינה נורמאלית מצאו פתרון שהוא לא כמו הקונגלומרט הקיים אצלנו לתפקיד היועמ"ש. הדבר היחיד שהזכרת היה שמודל פוליטי לחלוטין הנוהג בארה"ב יש איתו בעיות, שעל כך אני מסכים איתך.
"השוואה למה נהוג בעולם לעניין חוו"ד מחייבת, נושא שנדון רבות בכנסת, אין עליו שום התייחסות? מי שקרא את חוו"ד הדעת שלך לא יודע שה-OECD המליץ בכל פה לפצל את התפקיד דחוף. זה כ"כ חד-צדדי. מדינות התמודדו עם זה בדרכים שונות, אך לא בריכוז כוח וסמכויות כזה. אני מוכן ככתבו וכלשונו לאמץ את מסקנות אגרנט".
עוד אמר רוטמן כי "מי שהיום יכול לפגוע בזכויות אזרח מבלי לתת את הדין הוא היועמ"שית- היא מחליטה מה ניגוד עניינים, מה הסנקציה, אך כאשר מדובר בעצמה, היא מגישה בקשה נוספת לבימ"ש ואם מפטרים אותה היא משתמשת בכוחה השלטוני להישאר בתפקידה.
"הסיבה של המנגנון התקיף בהצ"ח, הוא כי לא רציתי לכתוב את המנגנונים היותר תקיפים שהציע השר לשעבר פרידמן. רציתי להגביל פחות את היועמ"ש לגבי מתי הוא נותן חוו"ד. העיקרון אומר שהממשלה וגופים מסוימים אחרים לא מחויבים וגם אלו שמחויבים, מחויבים כל עוד לא קבעה הממשלה אחרת. מה שמעניק את הכוח לחוו"ד הוא הממשלה. יועמ"ש לא נותן חוו"ד משל עצמו אלא רק כשישאלו אותו. זה אולי זה קצת תקיף מדי ואני פתוח לשקול, אבל העיקרון הוא שהיועמ"ש הוא לא מקור כוח עצמאי, הוא לא הופך לחוק. אם מייצרים חוק שאינו בהסכמת הנשלטים, שהם נבחרי הציבור באמצעות העם, זו לא דמוקרטיה. אם מייצרים גורם שמצד אחד אינו נבחר ומצד שני הופך לחוק, איבדנו את הדמוקרטיה. הבעיות שצצו בשנים האחרונות כמו סוגיית הייצוג הדיקטטורי, שרירות לב מוחלטת, שכל חוו"ד הופכת למניעות משפטית, הן דבר שיש לתת לו מענה. אחרת, כל אחד מחר בבוקר, אם היועמ"ש סבור שיש ניגוד עניינים, עלול למצוא עצמו בחקירה, על בסיס חוו"ד של אדם שלא נותן דין וחשבון לאיש. בניגוד אליו, לשרים יש המון גורמים מאזנים כמו חוק תקציב.
"במדינת חוק, הממשלה לא קובעת את החוק, אלא הכנסת. לשאלת פרשנות החוק והעצמאות לפרשנותו- כל רשות מפרשת את סמכויותיה דבר יום ביומו".
0 תגובות