יאיר לפיד מפרסם היום (שישי) פוסט בו הוא משבח את עצמו ואת תפקודו במהלך כהונתו הקצרה כראש ממשלה, לוקח לעצמו קרדיט נרחב וספק משבח ספק עוקץ בין השורות את שותפו הפוליטי נפתלי בנט.
הפוסט המלא
להיות ראש ממשלה
-
אזהרה! אזהרה! הטקסט הזה יתחיל בדברים טובים שאני אכתוב על עצמי, אבל תדעו שזו לא הפואנטה. היא תגיע בהמשך.
בניגוד לרושם שמכונת הרעל מנסה ליצור, לא הייתי ראש ממשלה שישה ימים, אלא שישה חודשים. זה לא המון, אבל זה מספיק זמן כדי להבין את התפקיד, וגם כדי לבחון איך אדם מתפקד בתוכו. אני יודע שאתם לא ממש זוכרים את הפרטים, יש לזה סיבה, היא תגיע.
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שבנט התפטר היה להרגיע את הקואליציה. תוך כמה שבועות החזרנו אותה להיות גוף מתפקד שניהל את המדינה בשקט ובביטחון. השרים קמו בבוקר והלכו לעבודה, חברי הכנסת שיתפו פעולה.
זה היה אתגר לא פשוט. עד לאותו רגע הקואליציה נוהלה על ידי עידית סילמן בתוהו ובוהו מוחלט. חלק מראשי המפלגות איבדו שליטה על הח"כים שלהם, הצבעות נפלו, והם הובילו לנפילת הממשלה וליציאה לבחירות, מה שהחמיר כמובן את הקושי.
הייתי צריך להפעיל לא מעט כוח כדי ליצור שקט תעשייתי, ובמקביל יצרנו מנגנוני עבודה יעילים שתיאמו בין המפלגות ומנעו משברים לפני שהם קרו.
שני הדברים הבאים שעשינו היו יצירת סטנדרטים של עבודה צמודה עם מערכת הביטחון - כולל מוסד ושב"כ, והרגעת השווקים והבורסה שנוטים להגיב בעצבנות להכרזת בחירות.
הוריתי למערכת הביטחון להמשיך במדיניות ״אפס סובלנות״ לכל הפרת סדר או פעולה עוינת על הגדר בעזה, פעלנו בחזית הצפונית גם במישור הגלוי וגם החשאי, המשכנו תהליך של חיזוק היכולות מול איראן שאת תוצאותיו אנחנו רואים כיום (נתניהו לא יכול להכחיש את זה, שכן השיחות שלי איתו בנושא מתועדות) התשתיות של מבצע ה ״ביפרים״ בלבנון הונחו בתקופה שלי, כפי שהעיד ראש המוסד דדי ברנע.
בזירה הכלכלית עשיתי יחד עם שר האוצר ליברמן סדרת פעולות מול חברות הדירוג ומול המגזר העסקי שאיזנו את הכלכלה וחיזקו את המגזר הטכנולוגי. הבאנו את מדינת ישראל לראשונה אחרי 30 שנה למאזן תשלומים חיובי (זה מה שאיפשר את מימון המלחמה הארוכה בעקבות מחדל השבעה באוקטובר).
אחרי שניקינו את השולחן המרכזי, אפשר היה להתמקד בניהול המדינה. היו כמה אירועים בולטים בתקופה הזו, וגם אותם אתם בטח לא זוכרים (תיכף תגיע הסיבה):
- מבצע ״עלות השחר״ שבו חוסלו כל ראשי הג'יהאד האיסלמי בעזה בשלושה ימים ממוקדים, בעוצמה גבוהה, בלי אף אבידה בצד הישראלי.
- ביקור הנשיא ביידן בישראל והחתימה על ״הצהרת ירושלים״ ההיסטורית.
- הקמת מיזם I2U2, עם הנשיא ביידן, ראש ממשלת הודו נדרנדה מודי ושליט האמירויות מוחמד בן זיאד והתנעת מיזמים כלכליים במיליארדי דולרים.
- פתיחת המרחב האווירי הסעודי לטיסות ישראליות.
- ההסכם הימי עם ממשלת לבנון (כן, שמעתי את נתניהו, אם הוא לא חושב שההסכם טוב, למה הוא לא ביטל אותו? כי הוא יודע שזה הסכם מצוין).
- פתיחת מאגר הגז הענק ״כריש״.
- אישור מנגנוני ״פורום הנגב״ עם כל מדינות הסכמי אברהם וארה"ב.
- התחלת פינוי בתי הזיקוק בחיפה.
- חתימת הסכמי השכר עם ארגוני המורים ופתיחה שקטה של שנת הלימודים.
- עצירה של עליות מחירים, בעיקר של מוצרי יסוד.
לפני שאני ממשיך חשוב לציין שחלק משמעותי של הפעולות נעשו בשיתוף ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, או שהתחלנו אותם יחד בזמן כהונתו. הקרדיט הוא גם שלו. עכשיו חוזרים לשאלה שאיתה התחלנו: אז למה אתם לא זוכרים את זה?
התשובה היא: כי כך צריך להיות.
המבחן של ראש ממשלה יעיל עם ממשלה מתפקדת, הוא שאתם לא קמים כל בוקר ופותחים בחרדה את הטלפון כדי לגלות מה הוא עשה. הוא לא עוסק בהפחדה מתמדת של הציבור. הוא לא מסובך באלף פרשיות. אין לכם מושג איך קוראים לאנשים שעובדים אצלו בלשכה, ואף אחד בלשכה וכמה מוזר שצריך לכתוב את זה בכלל - לא נעצר, לא נחקר, לא מורשע.
ראש ממשלה יעיל של מדינה נורמלית הוא אדם שלוקח אחריות על כישלונות ומחלק בנדיבות קרדיט על הצלחות. הוא זוכר שהמשימה הכי חשובה שלו היא שחיילים לא ייהרגו ואזרחים לא יירצחו, ונוקט בכל אמצעי הזהירות כדי שזה לא יקרה. הוא זוכר שהמפתח לכלכלה הם אנשים שעובדים ומשלמים מיסים, ומנסה להקל בעיקר עליהם.
הוא בעיקר לא הסיפור. המדינה היא הסיפור. מה שניסיתי להיות כשהייתי ראש ממשלה, ולפי הנתונים היבשים גם הצלחתי - זה פשוט להיות אדם שהציבור יכול לסמוך עליו.
0 תגובות