כל מי שהקשיב היטב בשנות לימודיו בצעירותו, אפילו בשלב גן הילדים, שמע לא פעם ולא פעמיים על חשיבות ההימנעות מ'צער בעלי חיים'. יש להקפיד על כך ולא לפגוע בכל חייה שהיא, בין אם מדובר בבעל חיים גדול כפיל ועד לנלמה קטנה. על צערם של הבריות כולן יש להקפיד. בנוסף, התורה מצווה שלא יאכל אדם קודם שמאכיל לבהמתו (אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו לאכול. ברכות מ ע"א) ואיסורים רבים נוספים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעשורים האחרונים חלה התקדמות דרמטית בהבנת עולם הנפש וההתנהגות של בעלי החיים, התקדמות שמגלה לנו עד כמה עולמם של בעלי החיים עמוק ומגוון, דבר שנותן נקודת מבט אחרת ומאיר את עיננו לעומקה של ההזהרה מצערם של בעלי החיים. מחקרים עדכניים מגלים כי יכולות שבעבר יוחסו בלעדית לבני אדם ולפרימטים מופיעות במגוון רחב של מינים – מיונקים ימיים ועופות "חכמים" ועד לחרקים חברתיים.
בשורות הבאות ננסה להעיף מבט על כמה מתחומי המפתח בפסיכולוגיה של בעלי חיים, ובהם קוגניציה (למידה, זיכרון ופתרון בעיות), רגשות (שמחה, פחד ואמפתיה), תקשורת (שפת גוף, קולות וסימנים), מבנה חברתי והיררכיות, תודעה עצמית ותחושת זהות. כמו כן נביא תובנות ממחקרי פרימטים, יונקים ימיים ועופות, ונדון בהשלכות התאורטיות והמעשיות – למשל בתחומי האתיקה, שיטות המחקר, רווחת בעלי החיים וטיפול בהתנהגויות בעייתיות. כשהמטרה היא להציג תמונה עדכנית, מקצועית אך נגישה, של מה שידוע לנו היום על עולמם הפנימי העשיר של בעלי החיים, וכך אולי לקבל מעט יותר מושגים בנפלאותיו של הבורא ובעומק מצוותיו.
קוגניציה: למידה, זיכרון ופתרון בעיות
המחקר הקוגניטיבי בבעלי חיים חושף יכולות למידה ופתרון בעיות מרשימות במינים רבים. בעלי חיים מסוגלים ללמוד מיומנויות חדשות, לזכור אירועים ולהתאים את התנהגותם כדי להתמודד עם אתגרים בסביבתם. לדוגמה, שימפנזים בטבע לומדים להשתמש בכלים (כגון מקלות להוצאת טרמיטים לצורך אכילה). מחקר שנערך לאחרונה אף הראה ששימפנזים ממשיכים לפתח ולחדד את כישורי השימוש בכלים גם בבגרותם – מיומנויות מתקדמות (כמו התאמת אחיזת המקל למשימה) הבשילו אצלם רק סביב גיל 15.
גם עופות מסוימים אינם נופלים בפיקחותם: במחקר מעבדה הצליחו עורבים ללמוד לתכנן מראש את מספר הקריאות שישמיעו, יכולת הדורשת הבנה מספרית ושליטה קולית רצונית. העורבים למדו להפיק רצף מדויק של קריאות – ואם הקשבנו לקריאה הראשונה שלהם ניתן היה לנבא כמה קריאות יבואו אחריה – הישג המעיד על תכנון וצפייה קדימה. בנוסף, מחקרים קודמים הראו שעורבים מבינים מושגי כמות ואפילו מתמודדים עם בעיות רב-שלביות בצורה הדומה ליונקים גדולים.
מעניין לגלות שקוגניציה מפותחת אינה מוגבלת רק לבעלי מוח "גדול". אפילו יצורים זעירים כבומבוסים (מין דבורים הידוע גם בשם דבורי בומבוס) מגלים יכולות למידה וחיקוי חברתי. בניסוי שנערך בשנים האחרונות גם הוא הודגם שדבורי בומבוס למדו לפתור חידת "קופסה עם פרס" לאחר שצפו בדבורים מאומנות עושות זאת – למעשה, דבורה מודרכת לימדה את שאר המושבה כיצד לפתוח מכסה ולגשת לטיפות סוכר בפנים. ההתנהגות החדשה התפשטה במהירות בכל הקבוצה ונשמרה לאורך זמן, גם כשהייתה דרך חלופית פשוטה יותר לפתרון הבעיה.
ממצאים אלה מצביעים על כך שאפילו בחרקים חברתיים קיים מרכיב של למידה חברתית ואולי התחלה של "תרבות" – העברה לא-גנטית של ידע בהרבה בדומה לפרימטים ועופות.
יכולות זיכרון בקרב בעלי חיים גם הן מרשימות: פילים יכולים לזכור מקומות מים אחרי שנים (ומכאן הביטוי - 'זיכרון של פיל'), וציפורים כמו עורבני (jay) זוכרות היכן הטמינו מאות מזונות ואף מי צפה בהן – ומשנות את התנהגותן בהתאם. יכולות קוגניטיביות מגוונות אלו, המופיעות בענפים שונים מקרב בעלי החיים, מדגישות את הערך ההישרדותי של מוח גמיש הלומד מניסיון ומחקירה וההתפתחות שהוא מביא איתו גם לבעלי חיים שממבט ראשון אינם נראים מתוחכמים.
רגשות בבעלי חיים: שמחה, פחד, אמפתיה ועוד
האם בעלי חיים מרגישים? יותר ויותר עדויות מצביעות על כך שהתשובה חיובית. קיים כיום קונצנזוס מדעי רחב שלבעלי חיים רבים יש חוויות רגשיות במידה זו או אחרת. בסקר שנערך בקרב מדענים 98% מחוקרי הפרימטים ו-89% מחוקרי היונקים ציינו כי לדעתם רוב בעלי החיים בקבוצות אלו חווים רגשות; אפילו בקרב עופות (78%), תמנונים ודיונונים (72%) ודגים (53%) רבים מהמדענים סבורים שיש להם רגשות כלשהם, מספרים אלו מראים עד כמה ישנה תמימות דעים בנושא. למעשה, רוב החוקרים היום מזהירים יותר מהנטייה להמעיט בערך חיי הרגש של בעלי חיים לעומת הסכנה בייחוס רגשות אדם לבעלי חיים ללא הצדקה. שינוי גישה זה, בהובלת חוקרים כפראנס דה-ואל, הביא לפריחה בחקר רגשות בבעלי חיים.
בעלי חיים מפגינים קשת של רגשות בסיסיים בדומה לאלו של בני אדם. רגשות שמחה למשל נצפים בהתנהגויות משחק – גורים מקפצים, דולפינים קופצים בגלים, ועורבים נתפסו "מגלשים" על גבי גגות מושלגים בהנאה. חולדות משמיעות קולות ציוץ ייחודיים בעת דגדוג (מה שניתן לפרש כצחוק בשפה שלנו). פחד הוא רגש מפתח להישרדות בטבע, ובעלי חיים מראים סימני פחד דומים לשלנו: קיפאון, מנוסה, או תגובות פיזיולוגיות (עלייה בדופק, שחרור קורטיזול). במעבדות, ניסויי למידה מראים שעכברים וחולדות יכולים לפתח תגובת פחד לגירוי ניטרלי לאחר שחובר להלם (למשל להיזהר מלגעת בכפתור לאחר שהתחשמלו ממנו בפעמים הקודמות שנגעו בו) – ממש כפי שבני אדם יכולים ללמוד פחד מותנה. חלקם אף מראים סימני חרדה ממושכת או התנהגות המזכירה טראומה בעקבות חשיפה לסכנה מתמשכת, מה שהוביל להשוואות להפרעות דמויות PTSD (פוסט טראומה) אצל בעלי חיים.
מעוררת עניין במיוחד היא היכולת של בעלי חיים לחוות אמפתיה ודאגה לאחר. מספר ניסויים מופתיים חשפו התנהגויות פרו-חברתיות מובהקות. במחקר מפורסם, חולדות הוכיחו נכונות לעזור זו לזו: חולדה חופשייה זינקה לשחרר חולדה אחרת שנכלאה בכלוב, שוב ושוב – גם כאשר לא צמחה לה שום תועלת ישירה מכך. באופן מרשים, אפילו כשפוזרו זרעוני שוקולד בכלוב (פיתוי טעים לחולדה), החולדות המשיכו קודם לחלץ את חברתן הכלואה ולאחר מכן חלקו עמה את השוקולד במקום לאכול הכל לבד. ניסוי זה הוצג כראיה חזקה לכך שאמפתיה דוחפת בעל חיים לעזור לזולת, אפילו על חשבון פיתוי אנוכי.
גם פרימטים מפגינים אמפתיה: שימפנזים ובונובו נצפו מנחמים פרטים צעירים בוכים על ידי חיבוק או ליטוף, ופילים ידועים בכך שכשפרט בלהקה במצוקה או פצוע, האחרים יתאספו סביבו, יגעו בו בעדינות ואף יסייעו לו פיזית לעמוד. ביטויי אבל וצער תועדו אף הם – אולי הבולטים ביותר אצל פילים ודולפינים. חוקרים בהודו דיווחו לאחרונה שפילות אסייתיות שהתינוק שלהן מת נהגו בקולניות, שאגו בחצוצרות ואף כיסו את הגופה בענפים ובאדמה, בדומה למעשה לוויה, ממש כמו ה'מקוננות'. חמש תצפיות כאלה בוצעו, בהן נשאו הפילים את גופת הגור עם החדק למקום מרוחק וקברו אותה בקפידה באדמה, תוך שהעדר עומד סביב ומשמיע קולות אבל. תצפיות מסוג זה מחזקות את ההבנה שגם רגשות מורכבים כמו צער ויגון נמצאים בארגז הכלים הנפשי של בעלי חיים חברתיים.
תקשורת: שפה, סימנים ושיחות בעולם החי
בעלי חיים מתקשרים ביניהם בדרכים מגוונות – קוליות, חזותיות, כימיות ואחרות – על מנת להעביר מידע על סכנות, מזון, מצב חברתי וכו'. בכל קבוצה חברתית מפותחת נמצאה "שפה" התנהגותית: החל מתנוחות גוף והבעות פנים (למשל חשיפת שיניים של קוף כסימן איום, או כריעה של זאב כסימן כניעה), עבור בקריאות ואותות קול מובחנים, ועד לסמלים מוסכמים. אצל פרימטים, אחת הדוגמאות הקלאסיות היא קריאות האזהרה השונות של קופים: קופי ורווט באפריקה משמיעים שלוש קריאות שונות בהתאם לטורף שזיהו – נחש, נמר או עיט – וכל קריאה גורמת לקופים האחרים להגיב באופן שונה (למשל, לקריאת נמר הם ממהרים לטפס על עץ, בעוד שלקריאת עיט הם מסתתרים בשיחים נמוכים). דוגמא נוספת היא "ריקוד הדבורה": דבורי דבש פועלות מעבירות מיקום של מקור מזון אחת לשנייה באמצעות ריקוד מעגלי מורכב בכוורת, המוסר כיוון ומרחק – סוג של שפת סימנים מוטמעת גנטית.
בצד מערכות התקשורת הטבעיות, בעלי חיים מגלים יכולת ללמוד תקשורת לא-טבעית כאשר מספקים להם אמצעי לכך. ניסויים פורצי דרך הראו שקופי אדם מסוגלים לרכוש אוצר סימנים – שימפנזה בשם ושו (Washoe) למדה בסוף שנות ה-60 להשתמש בכ-130 (!) סימנים בשפת הסימנים האמריקאית לתקשורת עם מטפליה, ובונובו (מין שימפנזה) מפורסם בשם קנזי (Kanzi) למד לתקשר באמצעות לוח סמלים (לקסיגרמים) ולהרכיב מהם מסרים בסיסיים. הישגי תקשורת כאלה בבעלי חיים אינם שפה אנושית ממש, אך הם חושפים גמישות תקשורתית ויכולת לסמל אצל המינים הללו.
מחקר עדכני אפילו בחן דרך בלתי שגרתית לתקשר עם חיות מחמד – לחצני קול. כלבים אומנו ללחוץ עם כפותיהם על לחצנים שמשמיעים מילים (כגון "בחוץ", "אוכל", "צעצוע") כדי "לדבר" עם בעליהם. מחקר שנערך על 152 כלבים כאלה מצא שרבים מהם השתמשו בצירופי לחצנים של שתי מילים ליצירת בקשות – כמו "אוכל"+"מים" – בצירופים מובהקים שאינם אקראיים. החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, הדגישו שהכלבים לא סתם חיקו את בעליהם ולא לחצו באופן אקראי: הם למדו ללחוץ באופן מכוון כדי לבטא רצון או צורך, סוג של אוצר מילים בסיסי. תופעה זו רומזת שאפילו לכלבים, שלא התפתחו לדבר בשפה, יש יכולת אסוציאציה וקישור סמלי שניתן לרתום לתקשורת בין-מינית.
יכולת התקשורת המרשימה ביותר בטבע אולי מצויה אצל יונקים ימיים. דולפינים ולווייתנים מפתחים "שפות" מורכבות של צלילים ותבניות קול. ידוע שלכל דולפין בעל חיים יש שריקה ייחודית המשמשת כ"שם" המזהה אותו – דולפין אחד יכול לחקות את שריקת האחר כדי לקרוא לו. מחקרים חדשים הרחיבו תמונה זו והראו שמעבר לשריקות-שם, דולפינים משתמשים גם בשריקות נוספות המשותפות למספר פרטים, שאולי מתפקדות כמילים. במחקר שזכה בשנת 2025 לפרס מדעי, זיהו חוקרים סוגי שריקות לא-ייחודיות בדולפינים שנתנו אותות מובחנים: שריקה אחת כאשר הופיע גורם מבהיל (שגרמה לשאר הדולפינים להתרחק – בדומה לאזעקת אזהרה), ושריקה אחרת בהקשר של תמיהה או שאלה כאשר הדולפינים נתקלו במצב בלתי מוכר. במילים אחרות, יתכן שלדולפינים יש "מילים" לייצג מושגים כמו סכנה או חוסר ודאות, בנוסף ל"שם פרטי" לכל פרט. יכולת מרשימה זו, לצד מורכבות חברתית גבוהה, מציבה את הדולפינים בין המועמדים המובילים לבעלי חיים עם תקשורת הדומה ביותר לשפה אצל בני אדם.
מבנה חברתי והיררכיה: סדר בחברה החייתית
חיי החברה של בעלי החיים מאופיינים לא פעם במבנים היררכיים מורכבים. המונח המפורסם "סדר ניקור" (Pecking Order) נטבע לפני כ-100 שנה לתיאור היררכיית שליטה בתרנגולות – פרטים דומיננטיים מנקרים בנמוכים מהם בסדר המעמדות. מאז התגלה שהיררכיות דומיננטיות קיימות בקשת רחבה של מינים, החל מיונקים חברתיים (קופים, פילים, זאבים) ועד עופות וחרקים חברתיים.
במערכת היררכית, כל פרט יודע פחות או יותר את מקומו בסולם – מי "מעליו" ומי "מתחתיו" – והדבר מפחית קונפליקטים מתמידים על משאבים. בעלי חיים רבים מפגינים יכולת מרשימה ללמוד את מבנה הדרגות החברתיות של קבוצתם. לדוגמה, קופים יכולים להסיק קשרי מדרג גם בעקיפין: אם פרט A חזק מפרט B ו-B חזק מ-C, הרי A חזק מ-C – יכולת הסקה טרנזיטיבית כזו הודגמה בפרימטים, בעופות, ואפילו בדגיגי גמבוזיה קטנטנים ובצרעות, מה שמעיד על כך שהמוח החברתי מפתח דרכים יעילות להבנת היררכיה.
סימנים תקשורתיים תומכים בשימור ההיררכיה – למשל, קוף נמוך דרגה יפגין מחוות כניעה כאשר מתקרב זכר שליט, וכך ימנע עימות. בקרב קבוצות קופים מסוימות (כגון בבונים) נמצא שהדרגה החברתית משפיעה אף על בריאות ורמת דחק: פרטים נמוכים נוטים לסבול מרמות קורטיזול גבוהות ומתוחלת חיים קצרה יותר, כנראה בשל לחץ חברתי מתמשך.
מעבר לדומיננטיות, מבנים חברתיים כוללים קשרים ובריתות מורכבות. אצל שימפנזים, לדוגמה, זכרים כורתים בריתות לטווח ארוך: שני זכרים נמוכי דרגה יכולים לשתף פעולה כדי להפיל זכר אלפא חזק, ושימפנזה עשוי לזכור שנים מי בני בריתו ומי בגד בו. מבנים מורכבים במיוחד התגלו אצל דולפינים. מחקר רב-שנים במפרץ הכרישים (Shark Bay) באוסטרליה גילה שזכרי דולפין יוצרים רשת חברתית מרובת-שכבות: בריתות מדרג ראשון של 2–3 זכרים שנצמדים לשתף פעולה על נקבה, בריתות מדרג שני של קבוצות זכרים (4–14 פרטים) שמתחרות מול בריתות אחרות, ואפילו בריתות מדרג שלישי – קואליציות בין כמה בריתות מדרג שני, מעין "בריתות של בריתות". זו הרשת החברתית הרב-רמתית הגדולה ביותר שתועדה מחוץ לחברות אנושיות. ההקבלה לבריתות פוליטיות אצל בני אדם מרתקת – הדולפינים מפגינים יכולת לתאם שיתופי פעולה מורכבים בין יחידות חברתיות, דבר שעד לא מכבר נחשב ייחודי לבני האדם בלבד.
מבנים חברתיים אינם רק עניין של "מי שולט". לעיתים קיימת התמחות תפקידים בקבוצה: בקהילת פילים אפריקאיים, הנקבות הבוגרות (במיוחד ה"סבתא" הידועה כנקבת המטריארך) מובילות את העדר ומקבלות החלטות כמו מתי והיכן לנוע – ידע הנרכש מניסיון חיים ארוך. בזאבים, למרות המיתוס של "זכר אלפא" קשוח, למעשה להקת זאבים דומה יותר למשפחה בה זוג מוביל (הורים) מנווט את הקבוצה, וצעירים נוטים לציית מטבעם.
אצל חרקים חברתיים המבנה קיצוני אף יותר: מלכה, פועלות, חיילות – כל פרט נולד כמעט "מתוכנת" לתפקיד מסוים. אך גם שם יש גמישות מסוימת; למשל, דבורת פועלת יכולה "לעלות בדרגה" ולהחליף מלכה שהוסרה.
ניתן לראות שהחברה בעולם החי היא פסיפס מגוון – מהיררכיות נוקשות ועד מבנים שיתופיים – המותאם ללחצי הסביבה ולאסטרטגיות התרבות שונות. הבנת המערכות הללו מסייעת לאקולוגים בהתמודדות עם שימור מינים חברתיים ובהבטחת תנאים מתאימים בגני חיות ובשבי, בהתאם לצרכים החברתיים הטבעיים של בעלי החיים.
תודעה עצמית ותחושת זהות
אחד המבחנים הידועים לבדיקת מודעות עצמית בבעלי חיים הוא מבחן המראה. במבחן זה מציירים סימן (למשל כתם צבע) על מצחו או גופו של בעל החיים במקום שאינו יכול לראות ללא מראה. אם בעל החיים מתבונן במראה ומנסה לגעת בסימן שעל גופו שלו (ולא במראה), זה מרמז שהוא מזהה שההשתקפות היא הוא עצמו. במבחן המראה עברו בהצלחה מובהקת עד כה בעיקר המינים שנחשבים 'פיקחים במיוחד': שימפנזים, בונובו, אורנגאוטנים, וגם דולפינים, פילים ומיני עורבים מסויימים. אולם כישלון במבחן המראה לא תמיד פירושו היעדר תודעה עצמית. למשל, גורילות לרוב נכשלו במבחן המראה, כנראה משום שמבט ישיר לעיניים נחשב אצלן איום – הן נמנעות מלהסתכל במראה ומפספסות בכך את הסימן.
ניסויים אלטרנטיביים מציעים דרכים אחרות לבחון מודעות. מחקר עדכני (משנת 2025) מצא שגורילות למעשה אינן נופלות משימפנזים במבחני מודעות עצמם כאשר משנים את המשימה. גורילות בגני חיות באירופה הצליחו במשימות שהצריכו מודעות לגופן – למשל הבינו שגופן חוסם קופסה עם מזון והזיזו אותו בהתאם – בדומה מאוד לשימפנזים. החוקרים הסיקו שלמרות שגורילות נכשלים במראה, הם כן מודעים לעצמם, וקראו לפתח מבחנים נוספים המתאימים למינים שונים.
ממצאים נוספים מרחיבים עוד את תמונת התודעה העצמית בבעלי חיים. דולפינים הראו סימנים מרשימים של מודעות עצמית – הם בודקים חלקי גוף במראה בתנועות מתוכננות, ואפילו ביצעו נשיפות אוויר במים כדי לראות השתקפות של סימן על גופם (הרחבה רבה לנושא ניתן למצוא במחקרי חוקרת בשם ד"ר דיאנה רייס). פילים ניגשו למראה גדולה ונגעו עם החדק בסימן ציירו על מצחם, התנהגות שהתפרשה כזיהוי עצמי.
לאחרונה, במפתיע, אפילו מינים זעירים הראו סימני זיהוי עצמי בתנאים מסוימים. במחקר שפורסם ב-2023 ב-Neuron דווח שעכברים שחורים יכולים לעבור וריאציה של מבחן המראה: רק לאחר שהרגילו אותם למראות ונתנו להם להתרועע עם עכברים אחרים (כדי שידעו כיצד הם עצמם נראים), וכאשר סימן הצבע היה גדול מספיק – אזי עכבר עם סימן לבן על מצחו בילה זמן רב מול המראה בניסיון לנקות את המצח שלו. זוהי התנהגות של הכרה עצמית, אם כי החוקרים סייגו שאין זה בהכרח אומר שלעכבר יש "עצמי" כמו לבני אדם, אלא לפחות שהוא תופס שינוי בהופעתו שלו.
גם דגיגי נקאי (Cleaner Wrasse) הדהימו חוקרים כשעברו מבחן מראה מותאם – הם ניסו לשפשף סימן צבע שהודבק להם על הגוף לאחר שראו אותו במראה. התוצאות האלו שנויות במחלוקת ומעלות את השאלה האם ייתכן שגם לבעלי מוח קטן יש רמה כלשהי של מודעות עצמית, או שמא עלינו לעדכן את הגדרת המבחן.
כך או כך, כיום ברור שתודעה עצמית אינה תכונה בינארית (יש או אין) אלא רצף, ושמינים רבים חווים במידה מסוימת הבחנה בין עצמם לסביבה. יכולת זו היא הבסיס לתופעות מתקדמות יותר כמו תאוריית התודעה (Theory of Mind) – ההבנה שלאחרים יש ידע, רגשות וכוונות, השונים משלך. ניסויים עדכניים בבונובו הראו ניצנים של יכולת כזו: בונובו הבחין מתי אדם מולו אינו יודע היכן הוחבא מזון, ובמצב זה הקוף הצביע בהתלהבות על המיקום הנכון כדי להודיע לאדם – התנהגות שנעלמה כאשר האדם כבר ידע את המיקום. הבונובו למעשה "קלט" את חוסר הידיעה אצל הזולת ופעל לתקן אותו, מה שמרמז על הבנה שלתודעה אחרת חסר מידע. יכולות כאלה היו בעבר נחלת האדם בלבד, והיום אנו מתחילים לגלות את זרעי התודעה הזו גם במינים קרובים אלינו.
השוואה בין מינים: פרימטים, יונקים ימיים ועופות חכמים
מחקרי פסיכולוגיה השוואתית מגלים שקוגניציה מורכבת התפתחה באופן עצמאי בכמה ענפי אבולוציה. מעניין להשוות בין פרימטים (קופים מסוגים שונים), יונקים ימיים (כגון דולפינים) ועופות נבונים (כמו עורבים ותוכים), שכולם הפגינו אינטליגנציה גבוהה אך במוחות שונים מאוד. להלן מספר תובנות מפתח מכל קבוצה:
פרימטים: הפרימטים מפגינים רבות מהיכולות המנטליות שאנו מזהים כאנושיות. "קופי אדם" (שימפנזה, בונובו, גורילה ואורנגאוטן) מצטיינים בפתרון בעיות, שימוש בכלים, זיכרון מצוין וזיהוי דפוסים חברתיים. הם לומדים זה מזה – למשל שימפנזים מעתיקים שיטות פתיחת אגוזים באמצעות אבנים בקבוצות שונות – מה שניתן לראות כ"תרבות" שונה בין קהילות. פרימטים מפגינים גם רגשות ואמפתיה: שימפנזים מנחמים ונושקים, קופים נמוכים יותר מראים קנאה (כשקוף אחד מקבל ענב מתוק והשני רק מלפפון, המקופח משליך בזעם את המלפפון) – מה שמעיד על הוגנות ראשונית. ברמת תודעה, אצל קופי אדם נצפה "תאוריית התודעה" בסיסית – למשל, הניסוי שהוזכר עם בונובו שהבין מתי האדם חסר מידע ופעל "ללמד" אותו. כל אלה מצביעים על כך שמוח הפרימטים התפתח במיוחד עבור התמודדות עם חברה מורכבת ועם אתגרי סביבה הדורשים גמישות מחשבתית. למעשה, "השערת המוח החברתי" גורסת שהלחצים של ניהול קשרים והיררכיות הם שהובילו למוחות גדולים בפרימטים.
יונקים ימיים (דולפינים ולווייתנים): במים, במנותק מעולם הפרימטים, התפתחו מוחות גדולים להפליא אצל דולפינים ולווייתני שיניים. מוח דולפין גדול (ביחס לגופו) כמעט כשל אדם, עם מבנה קורטקס (קליפת המוח, האחראית על יכולות קוגנטיביות מורכבות) משוכלל. דולפינים מפגינים אינטליגנציה חברתית שלא נופלת מזו של פרימטים: הם חיים בקבוצות עם מערכות יחסים ארוכות טווח, מפתחים בריתות ושיתופי פעולה מורכבים (כמתואר לעיל, מספר רמות של בריתות בין זכרים), ונראה שהם מזהים את עצמם ואת חבריהם בשמות (שריקות). קיימות עדויות גם לתרבות אצל לווייתנאים – קבוצות שונות של אורקה (לווייתן קטלן) נוקטות בטכניקות ציד שונות הלומדות בתוך הקבוצה ומועברות לצאצאים. תקשורת קולית ממלאת תפקיד מרכזי: לדולפינים למעלה מאלפיים צלילים, הם משנים אותם במודע ו"מקשיבים" בעזרת סונאר חברתי. דולפינים גם מדורגים בין החיות הסקרניות והיצירתיות – הם פותרים בעיות (למשל, הוציאו מזון מסל עם מכסה צף על ידי מילוי הסל באוויר כדי לצוף), משחקים בחפצים ויוצרים הרגלים ייחודיים (כמו "סלסול בועות" – יצירת טבעות אוויר ושחייה דרכן).
עופות נבונים (עורבים ותוכים): מוח הציפור קטן בהרבה ממוח יונק, אך דחוס בתאי עצב וארגון שונה של המרכזים הקוגניטיביים. עורבים, עורבנים ועורבים אפורים וכן תוכים (כגון אפרור אפריקני, קקדו) הדהימו חוקרים ברמת היכולת שלהם. עורבים מסוגלים לפתור בעיות מורכבות מרובות שלבים: ידוע ניסוי בו עורב ניו-קלדוני השתמש בכלי כדי לדוג כלי שני ארוך יותר, ואז בו כדי לשלוף מזון מצינור – תכנון בן שלושה שלבים שהעורב ביצע ללא הדרכה. מחקרים עדכניים מראים שעורבים מבינים מושגי מספר בסיסיים: בניסוי המתואר למעלה הצליחו עורבים לספור כמות קריאות ולתכנן אותן, ובניסוי אחר התגלה שעורבים יכולים לספור פריטים עד 4 בקירוב, בדומה לילד אנושי בן 3. הם גם מפגינים זיכרון מצוין – עורבים זוכרים פרצופים של בני אדם שצדו אותם ומזהירים את חבריהם (ונמצאו זוכרים "טינה" עד 5–10 שנים!). תוכים כידוע מצטיינים בחיקוי קולות, אבל גם בהבנה: התוכי האפרור "אלכס" (שהיה נושא מחקר של ד"ר אירין פפרברג) למד לזהות ולקרוא בשם למעל 50 חפצים, 7 צבעים ו-5 צורות, ואף להבין מושג מופשט כמו "אין" או "אפס" – אלכס השתמש במילה "none" (אפס באנגלית) כדי לתאר היעדר כמות, הישג שילדים אנושיים מגיעים אליו רק סביב גיל 3. תוכים אחרים פתרו חידות הדורשות שימוש בכלים ופעולות עוקבות. בשנים האחרונות נצפה שגם קאקדו יודעים לפרק מנעולים רב-שלביים, ולקאקדו בשם "פיקאסו" לימדו להשתמש בכלי להוצאת אגוז מארגז אחרי מספר שלבים. יכולות אלו ממקמות את העופות הנבונים בשורה אחת עם פרימטים ודולפינים במדדי חשיבה, על אף שמוחותיהם בנויים אחרת לחלוטין – מה שמאשש שעיבוד קוגניטיבי גבוה יכול להתרחש גם במוח ציפורני.
השלכות תאורטיות ומעשיות
הגילויים על עולמם הפסיכולוגי העשיר של בעלי החיים נושאים בחובם השלכות חשובות – הן ברמה התאורטית-פילוסופית והן ברמה המעשית-יישומית. ברמה התאורטית, אם פעם סברו שרק לאדם יש תודעה, שפה, תרבות ורגשות מורכבים, היום ברור שכל אלה קיימים לפחות כניצנים גם במינים אחרים, דבר הנותן משנה תוקף לאיסור של צער בעלי חיים, שכן בעלי חיים חשים ומבינים וצערם דומה לצערו של אדם ומשום כך יש לנהוג בו בזהירות הנדרשת כמו הדין שבשעת שחיטה יש להיזהר שתהיה הסכין חדה כל כך עד שבעל החיים לא יחוש כלל בשעת השחיטה כאב. האיסור לחסום שור בדישו או האיסור לקחת האם על הבנים במצוות שילוח הקן.
ברמה המעשית, ההכרה בעושרו הנפשי של עולם החי מובילה לשינויים ממשיים ביחס שלנו לבעלי חיים. מערכת המדע עצמה מתאימה את אופן העבודה: מוסדות מחקר מטמיעים תקנות מחמירות יותר להבטחת רווחת חיות ניסוי, תוך צמצום כאב ומתח בניסויים והעדפת שיטות חלופיות. ניתן לראות יותר מחקרים המתבצעים בתנאי העשרה סביבתית – לספק לבעלי החיים פעילות מנטלית, חברה וגרייה, מתוך הבנה שאלה חיוניות לבריאותם הנפשית. למשל, קופי מעבדה מקבלים צעצועי חשיבה ומשימות פתרון-מזון כדי להפעיל את מוחם, כלבים וחתולים בבתי מחסה זוכים לטיפולי התנהגות להקלה על חרדה, ופילים בגני חיות מקבלים מרחבי שוטטות גדולים וחברה כדי למנוע מהם לפתח דיכאון או התנהגות סטראוטיפית. הבנת הפסיכולוגיה של בעלי חיים גם שינתה את שיטות האילוף והאימון – חיזוק חיובי (מתן תגמול על התנהגות רצויה) החליף במידה רבה שיטות ענישה מיושנות, מתוך מודעות שלבעל החיים יש רגש וזיכרון של חוויות לא נעימות שעלולות לפגוע בו נפשית. כאמור, מה שכבר היה ידוע לחז"ל לפני שנים מתחיל להיות מיושם על ידי גופים שונים בזמננו אנו.
תחום נוסף הוא טיפול והתערבות לטובת בעלי חיים עצמם. פעם ייחסנו בעיות התנהגות בחיות למחסור אימון או "עוינות". כיום, מאמני חיות ווטרינרים התנהגותיים יודעים לזהות תסמינים של מצוקה נפשית אצל בעל חיים – חרדת נטישה בכלבים, התנהגות קומפולסיבית בתוכים משועממים (כמו מריטת נוצות), או דיכאון בקופים מבודדים – ולטפל בכך באמצעים דומים לאלה הננקטים אצל בני אדם, כגון תרופות נגד חרדה במקרים קיצוניים או טיפול התנהגותי (חשיפה הדרגתית, שינוי סביבה). אפילו בשיקום חיות בר אנו מיישמים תובנות פסיכולוגיות: גורי אורנגאוטן יתומים נשלחים ל"גן קופים" עם בני גילם ללמוד כישורים חברתיים חיוניים, ולווייתנים שגודלו בשבי עוברים תוכניות הסתגלות לפני השבה לטבע כדי להתמודד עם פחדים וללמוד לצוד. התחום הצומח של חקר רווחת בעלי חיים (Animal Welfare Science) שואף לכמת עקות (stress) וחיוביות בחיי חיה, ולשפר סביבות בהתאם – למשל, מחקרי הדבקה רגשית מראים שאם פרה ברפת רגועה, שכנותיה נרגעות גם הן, מה שהוביל לשינויים בניהול משקי בקר להפחתת בהלה במחלבות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לבסוף, ההבנה שלבעלי חיים יש מוח מורכב ורגשות מעלה גם את סוגיית השימוש בהם לטובת האדם. ההכרה בכך שאיננו לבד ביכולת להרגיש ולחשוב מחייבת אותנו, כמין בעל השפעה מכרעת על הפלנטה, להתנהל בענווה ובחמלה גדולות יותר כלפי שאר עולם החי. ולקיים את רצון הבורא ומצוותיו בנוגע לכלל בריותיו מתוך הבנה מעמיקה יותר.
מקורות נבחרים:
De Waal, F. Mama’s Last Hug: Animal Emotions and What They Tell Us about Ourselves (2019) König, B. et al. Animal Cognition: Evolution, Behavior and Cognition (2021)
0 תגובות