החיים בעידן הדיגיטלי מאופיינים בהצפה בלתי פוסקת של גירויים. בכל רגע צצות הודעות חדשות, עדכוני חדשות, מחלוקות ציבוריות, סרטונים ותגובות. חלק מהתוכן הזה עשוי להיות משמעותי ומעשיר, אך רובו מותאם בצורה מחושבת כדי למשוך את תשומת הלב שלנו, לעורר תגובה רגשית ולהישאר בתודעה שלנו זמן רב לאחר החשיפה הראשונית - בין אם זה מסיבות כלכליות ובין אם אניטרסים של פוליטיקה וכוח.
בתוך המציאות הזו מתפתחת תפיסה פסיכולוגית חדשה: התעלמות ביקורתית. זו לא אדישות, ולא ניתוק, אלא היכולת המודעת להחליט מה לא יקבל מקום, מה לא יכנס למרחב הנפשי ומה פשוט לא שווה את האנרגיה שלנו.
צמצום רעשי רקע
הצעד הראשון הוא עיצוב הסביבה הדיגיטלית כך שתעמוד לצידנו במקום נגדנו. במקום להסתמך על כוח רצון, שהוא משאב דל, משנים את התנאים מראש. מי שמבטל התראות מיותרות, מצמצם מקורות שמפיצים רעש ומעדיף תכנים שמהם הוא מפיק ערך, מגלה שהשקט לא מגיע מהמאמץ אלא מהעקרון. כשאין מה שיקפוץ לנו מול העיניים, אנחנו לא צריכים להילחם בעצמנו. הסביבה פשוט מפנה מקום לריכוז, לנשימה ולשקט פנימי.
בדיקה והתחקות אחר מקור הדברים
השלב השני הוא שינוי האופן שבו אנו בודקים מידע חדש. במקום להתעכב על הרעיון עצמו ולנסות מיד לברר האם הוא נכון או לא, המיקוד עובר לזהות המקור. זו שיטה שנקראת קריאה לרוחב. פותחים לשונית נוספת, בודקים מי כתב, מי הפיק, מי מממן או מי נהנה מהפצת המידע. פעמים רבות כבר בבדיקה הראשונה ברור אם מדובר במקור אמין או בגורם מניפולטיבי. כשמבינים את ההקשר, לא צריך לבזבז זמן על שכנוע פנימי. פשוט ממשיכים הלאה.
הימנעות מכניסה לוויכוח
לצד כל זה יש את העולם המורכב של תקשורת ברשתות, שבו יש מי שמשגשג בזכות פרובוקציה. התגובה שלנו היא הדלק שמקדם אותם. כאשר אנחנו מגיבים בזעם, מתווכחים או אפילו מתקנים, אנחנו מעניקים להם את תשומת הלב שהם מבקשים. התגובה המועילה ביותר מול תוכן שנוצר כדי לעורר סערה איננה וויכוח, אלא אי השתתפות. לא לענות, לא לספק חיזוק, לא לתת לאלגוריתם להבין שהנושא מושך אותנו. אי תגובה היא בחירה מודעת להפסיק להזין מעגל שלילי.
כאשר מתחילים ליישם התעלמות ביקורתית, מופיע שינוי מורגש. המוח פחות עמוס, יכולת הריכוז משתפרת, שקט פנימי חוזר, והגישה לעולם הופכת יציבה יותר. במקום להיגרר אחרי כל גירוי, עולה תחושה של שליטה. במקום להגיב, אנחנו בוחרים. במקום לנסות לעקוב אחרי הכל, אנחנו בוחרים מעט ולעומק. תשומת הלב חוזרת להיות שלנו.
בסופו של דבר, ההתעלמות הביקורתית אינה ביטול העולם, אלא בחירה בדרך שבה רוצים לחיות בתוכו. היא מאפשרת להחזיר לרגע אחד את המרחב הפנימי שנעלם בשטף, ולבנות מחדש את היחס בין מי שאנחנו לבין מה שמקיף אותנו. מי שיודע במה לבחור יודע גם ממה להימנע. מי שיודע ממה להימנע יודע לשמור על בהירות מחשבה. ומי ששומר על בהירות יכול להתחיל לחשוב טוב יותר, עמוק יותר וחופשי יותר.
0 תגובות