סטנלי אנדריס, פרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת הרווארד, הצליח לפרוץ גבולות שנראו עד לא מזמן כבלתי עבירים: ממאסר בכלא ביטחוני בסיווג גבוה, אל הפיכתו לאיש סגל אקדמי קבוע באוניברסיטת מחקר מובילה. מסעו האישי והמאתגר הוא הוכחה חיה לערך התקווה, כוחו של שיקום והפוטנציאל האדיר שבחינוך.
“המסע שלי הוא הרבה מעבר להצלחה אישית; הוא אחריות, ותיעוד לכוחו של שינוי. בעיני, זו הוכחה שאפשר לגאול אדם - שמישהו שזכה לתווית ‘עבריין סדרתי’ בלבדו יכול להפוך למורה, לחוקר ולמי שמוביל את הדור הבא של מדענים,” מספר אנדריס. “ככל הידוע לי, אני האפרו-אמריקאי הראשון בארה"ב שבעברו ריצה מאסר והצליח להגיע לקביעות באקדמיה של רפואה.”
הילדות בפרגוסון, מיזורי והסטיגמה כ”עבריין סדרתי” ליוו אותו מגיל צעיר, אך אלו הפכו בו תחושת דחיפות ואמפתיה נדירה. “אני יודע מה זה כשלא מאמינים בך, כשמוחקים אותך. כמרצה וכמנטור, חשוב לי להיות הקול המעודד - כי הרקע שלך הוא לא מגבלה, הוא הבסיס שלך.”
נקודת המפנה המשמעותית בחייו הגיעה דווקא מאובדן אישי. עת ישב באנדריס בכלא, אביו נפטר מסיבוכי סוכרת - אולי המניע החזק ביותר למסלול המדעי שבחר. “האובדן הזה שבר אותי, אבל גם העיר בי משהו. התחברתי לסקרנות, להתחלת ההבנה המדעית שלי סביב מחלת הסוכרת, וכך מצאתי שליחות. למרות שהייתי כלוא, המחשבה שלי הייתה חופשייה - והבנתי שאני חייב לחיות אחרת, לכבד את זכרו של אבי דרך המדע.”
החינוך הפך עבורו מפתח ליציאה מהמערכת הפלילית. למרות שדחו אותו מחמישה מתוך שישה מסלולים אקדמיים, היה זה מנטור אחד שהאמין בו - ובאוניברסיטת סנט לואיס התקבל למסלול דוקטורט. שם סיים לא רק דוקטורט בפיזיולוגיה אלא גם תואר שני במנהל עסקים, שניהם בהצטיינות.
“החינוך האנושי אותי מחדש; הוא אפשר לי לראות את עצמי כחוקר וכשותף, לא כנתון סטטיסטי או תיק פלילי,” מסכם אנדריס. בתחושת שליחות זו הקים גם את הארגון From Prison Cells to Ph.D. (“מתאי הכלא לדוקטורט”), שמסייע לאסירים ולמשוחררים לשבור תקרת זכוכית ולהגיע לאקדמיה. “היום סייענו כבר ללמעלה מאלף אקדמאים שנפגעו מהממסד הפלילי. המטרה שלנו - לקחת אנשים משלב הגינוי אל שלב התרומה בחברה.”
אנדריס, המנהל מעבדה שמחקריה עוסקים בסוכרת, חיבר בין עולמות המדע החברתי והחוקי. “המעבדה שלי חוקרת ריפוי ברמה המולקולרית, ואילו בעבודת ההסברה אני פועל לקידום שוויון חברתי. שתי הזירות עוסקות בשיקום - של הגוף ושל החברה.”
מעבר לסיפור האישי, אנדריס נלחם להביא לתפיסה חדשה באקדמיה האמריקאית - אחת שבה יראו במי שישב בכלא אדם שיש לו לא רק עבר אלא גם עתיד. “מקומות לימוד רבים עדיין מתייחסים לעבר הפלילי כתעודת זהות קבועה ולא כשלב בחיים. לא צריך לשכוח אחריות, אך חייבים לייצר גישה להזדמנויות.” את משנתו הוא מסכם במשפט: “השאלה אינה מה עשית – אלא מה אתה עושה עכשיו.”
0 תגובות