איך אני יכולה לסלוח? זה בלתי נסלח!!!

אני מרגישה שאיבדתי כבר את כל הרצון להמשיך את הקשר עם אשר (צילום: שאטרסטוק)

“איך אני יכולה לסלוח? זה בלתי נסלח!!! איך אפשר בכלל להעלות כזו אופציה?

אני חושבת שיש מקרים שאולי רק הקב"ה יכול לסלוח. איך אפשר לתקן ולשקם את הקשר הזה?" שאלה רותי

"אני מסכימה איתך.

קודם כל באמת את לא חייבת. את לא צריכה לסלוח.

אני ממש מבינה שזה באמת מרגיש ונראה בלתי אפשרי, אבל מה שנשאר לנו זה רק לבדוק את נקודת הרצון…." עניתי לה

"בדיוק, זה מה שאני מנסה להגיד. אני מרגישה שאיבדתי כבר את כל הרצון להמשיך את הקשר עם אשר.

אני ממש מרגישה שזה אבוד כבר.

אני מרגישה שאני לא יכולה לבטוח בו יותר.

לא סומכת עליו ולא מאמינה שהוא לא יפגע בי שוב, אז למה שארצה את הקשר הזה?" שאלה רותי

"אולי אם נצליח לבודד פה את ההגדרות ולשייך כל דבר למקומו, יהיה גם יותר קל לא להתבלבל ולעבוד על הנקודות הנכונות.

כשאת אומרת שאין לך רצון, את משתמשת במילה רצון על מנת לתאר את הרגשות הקשים והכל כך טבעיים ומובנים שאת מרגישה בעקבות ההתנהגויות הפוגעניות של אשר.

יש מקום לכל רגש ולכל הרגשות שעולים בך בעקבות מה שחווית.

חשוב מאוד לתת לרגשות האלה מקום והכרה, אם לא ניתן להם מקום אז הם יתפסו את כל המרחב וישתלטו על כל התמונה.

אבל, הרגשות הקשים לא מעידים על כך שאין לך רצון.

אני שומעת בכאב שלך את הכמיהה והרצון שזה יסתדר והצער הוא על הפער שנראה כרגע לא אפשרי"

"אני לא מצליחה להבין את זה, אני באמת מרגישה חוסר רצון" אמרה רותי במעט התנגדות

"הכעס שאת מביאה זו אמירה ברורה שנחצה פה גבול שלא היה צריך להחצות.

לכן, לכעס, לכאב ולצער הזה יש מקום.

זו אמירה חשובה שאומרת שלקשר שהיה בו חוסר כבוד וחוסר אמון, אין מקום.

את מבקשת קשר של אמת וגם אשר מבטא את זה במעשים, במאמץ ובמילים.

גם את וגם אשר מבקשים את אותו הדבר היום: לקיים קשר של אמת, קשר שיש בו כנות, כבוד ופתיחות.

שניכם מכוונים לחידוש הקשר מתוך נקודת האמת בינכם, מתוך המהות שאיתה התחלתם את המסע הזוגי בתחילת חייכם.

עצם ההתמקמות הזו של שניכם ברצון האמיתי מאפשר גישה ועוצמה להשתקם, להציל ולבנות מחדש טוב יותר ממה שהיה".

"אבל איך? איך אני אמורה לדעת שאשר בתוך תוכו רוצה את הקשר? איך הוא יכול להראות לי?

אם הוא פגע בי ככה, זה אומר שהוא לא רוצה את הקשר" אמרה רותי בכעס

"אנחנו צריכות לעשות עבודת התבוננות מאוד עמוקה שתאפשר לנו לפתח רגישות פנימית מאוד דקה שנוכל לראות את הזעקה והחרטה הפנימית של אשר, את קולו הפנימי של נשמתו.

את היום במצב של כעס כל כך גדול, שלא מאפשר לך אפילו לראות את החרטה שלו גם אם הוא צורח אותה בכל כוחו.

על מנת להגן על עצמך פיתחת מולו חומת מגן של אדישות, שלא יפגע בך בשנית וזה מונע ממך לראות את קול זעקת החרטה שלו.

אנחנו צריכות ביחד בזהירות ובסבלנות ללמוד למוסס את חומת המגן הזאת ולתת לך בטחון אמיתי, אמון מחודש ומבט אחר על אשר.

כשנצליח להגיע למקום הזה בנפש שבו האמון יחזור ותוכלי להשען אחורה ולראות את כל התיקון והאהבה של אשר אליך, בנקודה העמוקה הזאת, תראי איפה כוונת הלב האמיתית שלו ותוכלי להבין שכל הנקודות שבהם הוא פגע היו רק חיצוניות ואז תוכלי להרגיש בטחון מחדש לייצר חוזה זוגי חדש.

כמובן, שכל זה צריך להיות עם עבודה מאוד קשה, אמיתית ועמוקה שלו".

"אני מרגישה שהקשר הזה לעולם לא יחזור להיות שמח וטוב כמו שהיה" אמרה רותי בייאוש

"נכון הוא לא. הוא יהיה הרבה יותר טוב, בוודאות. אין דרך אחרת" עניתי לה

"איך זה יכול להיות? הייתה פגיעה עד היסודות בקשר? אולי נס יחזיר אותו למקום שבו הוא היה, אבל למקום יותר טוב? זה נשמע לא הגיוני" ענתה רותי בבלבול.

"רותי, בחיצונית, זה באמת נראה כך, אבל בפנימיות המהות מעולם לא נפגעה.

אני אסביר זאת דרך כמה מילים על חודש אלול בעבודת תיקון הנפש.

המסר המקובל היום בעולם, שלא כדאי להיות תמים.

הבתוליות מוצגת כמעין 'גן עדן אבוד' של תום.

ההכרה במישורי הנפש והנשמה מציעים הסתכלות אחרת.

הסתכלות שמשיקה לגוף ומשם לנפש.

גם לאחר שאיבדנו את התמימות בגוף ובנפש, ישנה תמימות גבוהה יותר שאנחנו אף פעם לא מאבדים.

עלינו למצוא ולחשוף אותה כל פעם מחדש.