סיפור מזעזע שכזה, על מותו של חייל צה"ל בתוך טנק פגוע מבלי שאיש מכל הכוחות הרבים שהיו סביבו לא באו להצילו על אף זעקותיו, לא זכור בצה"ל מזה שנים רבות.
הוריו של לוחם השריון סמ"ר קובי סמילג הי"ד מבקשים מבג"ץ לחייב את הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, להדיח מצה"ל ומתפקידי פיקוד, את מי ששימש בתפקיד סמג"ד גדוד 52 במלחמת לבנון השנייה שלטענתם היה האחראי הישיר למותו בייסורים קשים של בנם שנלכד בתוך צריח טנק המג"ד שנפגע ממטען במהלך אחת מן הפעולות בשטח, ונשאר לכוד בפלדה הרותחת במשך כשלוש שעות שבמהלכן לא נעשה ניסיון אמיתי לחלצו או לטפל בו, כשהוא ממתין לחילוץ מתוך הטנק הנפגע.
הוריו של קובי סמילג הי"ד, חייל צה"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה, יגישו היום את עתירתם לבג"ץ נגד הרמטכ"ל גבי אשכנזי והסמג"ד רס"ן אלי מיכאלסון. בצרוף מקרים מצמרר, הוריו של קובי סמילג הי"ד, יגישו את העתירה לבג"ץ, בדיוק יומיים לפני יום הזיכרון לנפילתו של הבן במלחמה, לפני שלוש שנים. את העתירה יגישו ההורים באמצעות עו"ד שלמה צפורי המלווה את המשפחה במאבקה.
ההורים השכולים, מבקשים לברר מדוע צה"ל לא נקט בצעדים פיקודיים משמעותיים כנגד הסמג"ד, רב סרן אלי מיכאלסון לאור כישלונו הערכי, הפיקודי והמקצועי במהלך מלחמת לבנון השנייה, אשר בעטיו מצא בנם את מותו בייסורים. ההורים מגלים שלאורך כל השנים היה להם מידע חלקי על האירוע ורק בחודש האחרון קיבלו את עיקרי ממצאיו של דין וחשבון צבאי פנימי המבוסס על וועדת חקירה שמינה צה"ל לבדיקת האירוע בראשותו של האלוף גרשון הכהן, וחשף את מלוא פרטי המקרה.
קובי סמילג הי"ד, שרת כתותחן בטנק מפקד גדוד הבוקעים. במהלך מלחמת לבנון השנייה. יצא טנק מג"ד הבוקעים לסייע בחילוץ גופתו של מפקד מחלקה מהגדוד שנהרג במהלך פינוי פצועים מחטיבת גולני שנפגעו בכפר בינת-ג'בל.
במהלך תנועת טנק המג"ד, על הדרך המחברת את ג'בל כחיל עם הכביש שבין מרון א–ראס לבינת-ג'בל הופעל נגד הטנק מטען גחון, סמילג נפגע מרסיסים בפניו, ובראשו. כתף שמאל, יד שמאל, ויד ימין רוסקו ככל הנראה כתוצאה מפגיעה מכאנית ורגלו נשברה. הוא נלכד בפלדה הלוהטת כאשר רגליו למעלה וכאשר גופו למטה. על פי עדות הטען קשר, אסף אוחנה שנמסרה לעותרים, הוא היה בהכרה מלאה וזעק: "תוציאו אותי מכאן אני נשרף".
בעתירה טוענים הוריו של החייל כי בנם הופקר וננטש על ידי הסמג"ד שהיה האחראי על פעולות החילוץ, וכי פעולות החילוץ החלו מאוחר מדי ונעשו באופן בלתי מקצועי ונרפה. "במשך שלוש השעות בהן היה המנוח לכוד בצריח הטנק לא נעשו ניסיונות של ממש לחלצו. בחלק מהזמן הוא אף ננטש והופקר. ובהמשך העביר הסמג"ד את האחריות לחילוצו לכוח הנדסה מיחידה אחרת. במקביל, במשך כל הזמן בו היה המנוח לכוד בצריח, לא הוגש לו טיפול רפואי ולא נעשה דבר על מנת להקל על סבלו ולשמר את חייו". נכתב בעתירה.
הוריו של סמילג נושאים את כאבם מידי יום, התמונה הקשה לפיה בנם גווע למותו בטנק פגוע, לא מניחה להם. "התמונה הקשה של המנוח, לכוד בפלדת השריון הלוהטת, כואב ומדמם, משווע לעזרה, זועק וגווע לאיטו במשך שלוש שעות, רודפת את העותרים יום יום, שעה שעה והם מתקשים לקבל את העובדה שבידי הסמג"ד היה את הזמן והאמצעים שנדרשו כדי להציל את חייו של בנם, אך הוא בזבז כל זאת על מופע סרק חסר כל תכלית מבלי לעשות דבר משמעותי להציל את קובי".
צה"ל כותב בדברי תשובתו לעתירה כי הסמג"ד לא חרג מהאופן שמפקד סביר צריך היה לנהוג בנסיבות העניין. אולם, עו"ד שלמה צפורי יחד עם ההורים לא קיבלו את עמדת הצבא. הם שיגרו פנייה אישית אל הרמטכ"ל בבקשה לבחון את העניין פעם נוספת. הרמטכ"ל החליט למנות ועדת בדיקה שתהא אמונה על חקר נסיבות מותו וההעדר חילוצו של סמילג.
הרמטכ"ל אשכנזי, הטיל על אלוף המכללות האלוף גרשון הכהן, ותא"ל (במיל') אמי פלנט את הבדיקה. דו"ח הוועדה שמסר האלוף הכהן לרמטכ"ל בחודש האחרון מצביע על כך שאין חולק כי בשלוש השעות שחלפו מרגע פיצוץ טנק המג"ד ופציעתו של קובי הי"ד, ועד לחילוצו, הגדוד לא היה עסוק בלחימה ובגזרתו לא התנהלה לחימה. דו"ח הוועדה מפרט שורה ארוכה של כשלים מקצועיים, פיקודיים ערכיים בתפקודו של הסמג"ד וקובע כי אלמלא טעויות הסמג"ד יתכן וניתן היה להציל את חייו של קובי הי"ד. עוד קובע הדו"ח כי במבחן התוצאה בהחלט שהסמג"ד כשל בתפקידו.
לנוכח הכשלים כאמור המליץ האלוף גרשון לרמטכ"ל , שבכל דיון עתידי בקידומו של הקצין, יינתן משקל לסוגיית תפקודו באירוע הזה. הצוות ציין כי לעת הזו קידומו של הקצין אינו עומד על הפרק. כמו כן, המליץ האלוף גרשון הכהן כי תהליך החילוץ של קובי הי"ד יהיה נושא ללמידה ולהפקת לקחים.
אביו של קובי הי"ד, אליעזר סמילג מוסיף: "שום דבר כבר לא יחזיר את קובי לחיים ולא יקל עליו אפילו בדקה מהתופת של שלוש שעות בהן היה לכוד חסר אונים, פצוע ומדמם. בקבלת העתירה ובנקיטת צעדים פיקודיים כנגד הסמג"ד יהיה אולי משום תיקון קל של עלבון הנטישה וזילות חייו וסבלו של בני. אני רוצה לקוות שמאבקנו יביא לכך שהערך של חילוץ וטיפול בפצועים יהפוך לציווי ולא המלצה".