במשך שנתיים ארוכות ניהל צה"ל מלחמה כפולה: מעל הקרקע – נגד חמאס, ותחתיה – נגד הזמן. עשרות מבצעי חילוץ נבנו, בוטלו, תוקנו וחזרו לשולחן התכנון.
חלקם הצליחו מעל המצופה – כמו “מבצע ארנון”, שבו הוחזרו נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג’אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. אחרים, שהיו על סף ביצוע, נעצרו בשנייה האחרונה. חלק הסתיימו באובדן חיי חטופים.
“היו לילות שלמים שבהם עבדנו על תרחיש אחד, ובבוקר הכול השתנה,” מתאר קצין בכיר בצה"ל בשיחה עם יואב זיתון בידיעות אחרונות. “המודיעין לא היה יציב, והידיעה על מיקומם של החטופים יכלה להשתנות בעשר דקות".
אחד המבצעים שנכנסו לדפי ההיסטוריה היה "מבצע יד הזהב", שבמהלכו חולצו לואיס הר ופרננדו מרמן. “חלק מבני המשפחה ביקשו שלא לצאת,” מספר גורם ביטחוני ל'ידיעות אחרונות', “הם פחדו שהמבצע ייגמר בדם".
לפי החשיפה של יואב זיתון, למרות ההתנגדות, ההחלטה התקבלה. חילופי אש אינטנסיביים התנהלו סביב הבניין שבו הוחזקו השניים, ובמהלכם מסוק קרב פגע ישירות בקן מחבלים – במרחק של מטרים ספורים בלבד מהחטופים. “הם היו גיבורים,” אומר הקצין, “לא זזו, לא צעקו, פשוט חיכו לנס – והוא הגיע".
ההבדל בין חילוצים מוצלחים לכושלים, מסבירים בכירים במערכת הביטחון, נעוץ לא רק ביכולת הלחימה אלא בעיקר בס"ד. "כשחטוף מוחזק במנהרה, הכול מסוכן יותר. אתה יודע שהוא שם – אבל כל תנועה קטנה שלך עלולה לגרום לחמאס לפוצץ את המקום על יושביו".
מעטים יודעים, אבל כבר בשבועות הראשונים למלחמה הוכן מבצע חילוץ נועז של אישה וכמה ילדים שנשבו. הכוחות היו מוכנים, המסלול סומן, והתוכנית עמדה לצאת לדרך. ואז – החלטה של הרגע האחרון: ביטול.
“הבנו שהסיכון לחייהם גבוה מדי, ושיש סיכוי טוב שישתחררו בעסקה,” אומר גורם בכיר שהשתתף בדיונים. “זו החלטה קשה מאוד, אבל לפעמים לא לפעול – זה גם סוג של אומץ".
ההחלטות הללו התקבלו בחדרים סגורים במפקדה שהוקמה אחרי 7 באוקטובר, בראשות האלוף (מיל') ניצן אלון, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. בבניין אפור בגבול בני ברק–רמת גן התקבלו החלטות של חיים ומוות – על בסיס פיסות מודיעין חלקיות, לחצים פוליטיים ומציאות מתעתעת מתחת לאדמה.
המבצע לחילוץ החטוף סהר ברוך בדצמבר 2023 נועד להיות אחד ממבצעי הדגל של סיירת מטכ"ל – אך הסתיים בטרגדיה. הכוח הצליח לחדור בחשאי אל הבית שבו הוחזק, אולם המחבלים הקדימו לפעול. רימונים הושלכו בזה אחר זה, כמה לוחמים נפצעו – וברוך נהרג בחילופי האש. המחבלים נמלטו מהמקום עם גופתו.
המתח בין השאיפה לנצח לבין הרצון לשמור על חיי החטופים היה תמיד ברקע. בצבא מודים כי היו מקרים שבהם חטופים נהרגו בשוגג בתקיפות אוויריות. אחד מהם הוא סמ"ר תמיר נמרודי, שנחטף מבסיס ארז ונהרג ככל הנראה מהפצצה ישראלית על מנהרה שבה הסתתרו בכירי חמאס.
כך נהרגו גם כמה חטופים אחרים - אף שלא במתכוון ולא בידיעה מוקדמת: "היה לחץ, בעיקר מהדרג הפוליטי, לפעול מהר ובמקסימום עוצמה, בעיקר בחודשים הראשונים של המלחמה", נזכר בכיר ביטחוני, "להביא הישגים ולחסל כמה שיותר בכירים. אלא שקצינים בכירים כמו ניצן אלון היו אלו שביקשו לחכות לפעמים. הוא אמר: לא יקרה כלום אם נמתין כמה ימים לדייק עוד קצת את המודיעין, לשנות מעט את הפצצה או החימוש שיוטל כדי להקטין הסיכונים לחטופים".
לדבריו, "המודיעין על מיקומם ומצבם של חטופים אף פעם לא היה 100 אחוז, ויכול היה להשתנות לרעת החטופים 10 דקות לפני הפצצה כזו או אחרת. היו חטופים שנהרגו בגלל ההפצצות הללו, אך במקרים אחרים לא מעטים הושקעו מאמצים אדירים לעמוד בהישגים הנדרשים ולא לסכן חטופים אחרים - וכך היה".
0 תגובות