מבצע "מרכבות גדעון", בדומה לכל פעולה קרקעית רחבת היקף בשטח אויב, מצריך תקציב נפרד – כזה שלא נכלל מראש בתקציב המדינה לשנת 2025. גורמים במשרד האוצר הודו לאחרונה כי "מבצע מהסוג הזה, יחד עם עימות פוטנציאלי מול איראן, לא נכלל בתכנון התקציבי המקורי". כך דווח היום באתר Yent
לדברי אותם מקורות באוצר, "בשנה שעברה כבר נפתח תקציב הביטחון שלוש פעמים במהלך הלחימה, וגם השנה צפויה תוספת תקציבית משמעותית. עם זאת, אם שני האירועים – מבצע קרקעי רחב והסלמה ישירה עם איראן – יתממשו, המשמעות התקציבית תהיה דרמטית, ותעמוד על תוספת של כ-30 מיליארד שקלים מעבר למה שתוכנן מראש".
האם חמאס הוכרע?
לצד ההיבט הכלכלי, הצפי הוא כי הכרעת החמאס צפויה להימשך אם בכלל גם בחודשים הבאים ולעומק השנה הבאה.
הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, בנאום כניסתו לתפקיד בחודש מרץ, הציג עמדה תקיפה וחדה: ישראל לא הצליחה, לפחות לעת עתה, להשיג את אחד משני היעדים המרכזיים של המלחמה – הכרעת חמאס. זמיר לא הסתיר את הביקורת והבהיר כי מדובר בכישלון אסטרטגי.
עם זאת, הרמטכ"ל הדגיש גם את הסכנה האורבת לישראל בטווח הארוך – מלחמת התשה מתמשכת, רב-זירתית, שעשויה להימשך שנים.
הוא התריע מפני התמודדות מתמשכת מול איום משולב מצפון, מדרום ואף ממזרח, והבהיר כי צה"ל יידרש להתאים את עצמו לאתגר כזה. הדברים נאמרו בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ונתפסו כאזהרה ברורה – הן כלפי הדרג המדיני והן כלפי הציבור.
היכן נמצאים ארגוני הטרור בעזה - והאם החטופים נמצאים בדיר אל באלח?
לפי סקירה של העיתונאי הצבאי יואב זיתון (Yent) נכון לעכשיו, שלושת מרכזי הכובד העיקריים של חמאס טרם טופלו באופן מעמיק במהלך הקרקעי:
1. העיר עזה עצמה – ובתוכה שכונות מרכזיות וצפופות כמו שאטי, רימאל עם רבי הקומות, ו-סברא – אזורים שיש בהם תשתיות טרור עמוקות ואוכלוסייה צפופה, מה שהופך את הפעולה שם למורכבת ורגישה במיוחד.
2. המוואסי – מטרופולין עקורים עצום שממוקם בפאתי חאן יונס. מדובר באזור שנשלט בפועל בידי חמאס ומהווה כר פורה להתארגנות מחודשת של הארגון.
3. מרכז הרצועה – ובעיקר הערים נוסיראת ו-דיר אל בלאח, שבהן פועלים גדודים של חמאס ברמת כשירות גבוהה. הערכה היא שחלק מהחטופים מוחזקים באזורים אלו, מה שמכביד על קבלת ההחלטה לצאת למבצע נרחב שם.
לפי מקורות צבאיים, טיפול ממוקד בשני המוקדים המרכזיים במרכז הרצועה בלבד – נוסיראת ודיר אל בלאח – יחייב את צה"ל לגייס לפחות שתי אוגדות ולנהל לחימה ממושכת שצפויה להימשך חודשים. מדובר באתגר צבאי, מדיני והומניטרי מורכב מאין כמותו.
רפיח כמודל הצלחה של צה"ל ותוכנית המצור
צה"ל אכן ניסה להפעיל מודל של מצור באזורים מסוימים בעזה, אם כי בצורה חלקית. בג'באליה וסביבתה, למשל, נפרש ציר ביתור שהקיף את העיר מצפון, יחד עם חסמים שביצעו סינון בין מחבלים לאזרחים. בנוסף, שיטה דומה נוסתה סביב מטרות נקודתיות כמו בתי חולים ששימשו בפועל כמפקדות של חמאס – שם הוקפו ונחסמו ליציאה וכניסה לצורכי בידוק.
המודל המלא והשלם ביותר של מצור יושם בעיר אחת בלבד: רפיח. היא נותרה נצורה כמעט לחלוטין – מדרום ציר פילדלפי, ממזרח הגבול הישראלי, מצפון ציר מורג, ומהמערב הים. רוב תושביה פונו, ומי שנותר בה הם בעיקר מחבלים – מוערך בכמה עשרות עד מאות – שמסתתרים בשרידי מנהרות.
מציאות זו היא גם הסיבה המרכזית שבגללה נתניהו, בהתאם להמלצת צה"ל, דרש להשאיר את הכוחות בציר מורג – כדי לשמר את אחיזת החנק סביב רפיח. עם זאת, לאחרונה דווח כי הוא שוקל להסיר את הדרישה הזאת כחלק מהמו"מ לעסקה עם חמאס – מהלך שעשוי לאפשר התבססות מחודשת של הארגון בדרום הרצועה.
0 תגובות