מחלוקת אסטרטגית חריפה בין צה"ל למוסד, נחשפת בטורו של עמית סגל שיתפרסם מחר, יום שישי ב'ישראל היום', ומציפה את השאלה הגורלית: מהו היעד של ישראל במערכה מול איראן.
לפי סגל, בעוד שבצבא רואים בסילוק הפיזי של האורניום משטח איראן את "ההישג הנדרש" שיסיר את איום הפצצה, במוסד עומדים על כך שהיעד האסטרטגי היחיד שיוביל לביטחון הוא הפלת המשטר.
המציאות הביטחונית, כפי שמשתקפת בטור, נחלקת לשתי נקודות מבט מנוגדות: בצד הצבאי, בכירים בצה"ל חשים תסכול עמוק מההחלטה האמריקנית שלא להשתלט על האורניום המועשר במבצע צבאי, מה שהוביל לכך שמבצע "שאגת הארי" הסתיים ללא שיפור משמעותי במאבק מול הפצצה. מבחינתם, הנוסחה פשוטה וחד-משמעית: "אורניום, אורניום, אורניום, הם משננים. קח אותו, ומחקת את תוכנית הגרעין".
מנגד, במוסד סבורים כי הוצאת החומר היא פתרון זמני בלבד, וכי כל עוד המשטר עומד על כנו, הוא יצליח להשתקם, להתעשר ולהמשיך במזימתו להשמדת ישראל.
המשמעות המעשית של המחלוקת הזו עשויה להתברר, לפי סגל, ביום שבו - בתרחיש היפותטי - יינתן אישור למבצע צבאי ממוקד. בעוד שרוב מערכת הביטחון תכוון את כוחותיה לתקיפת מאגרי האורניום, המוסד צפוי לתמוך דווקא בהשמדת מפעלי האנרגיה ובתי הזיקוק.
המטרה במהלך כזה היא להוריד את איראן לחשיכה מוחלטת, מהלך שיתניע וריאציה דרמטית של התמרדות עממית. סגל מציין כי רף הזעם ברחוב האיראני גבוה מאוד, אך הוא נבלם על ידי רף הפחד מהשלטון.
לפי הדיווח, המועד שבו "חומת הפחד" עשויה להתמוטט קרוב מתמיד: "כשלא יהיה חשמל - ובעוד חודשיים צפוי להתחיל רעב באיראן - חומת הפחד תתמוטט".
בסופו של יום, הוויכוח בצמרת הישראלית מתמצה בשאלה האם ללכת על היעד הנקודתי והמוחשי של האורניום, או על היעד השאפתני וההיסטורי של שינוי משטר. בעוד שמעולם לא בוצעה משימה של הפלת משטר באופן כזה, סגל מזכיר כי אף מדינה מעולם לא מסרה מרצונה את החומר המועשר שלה. כעת, נותר לראות האם ישראל תבחר בדרך הקצרה שהיא ארוכה, או בדרך הארוכה שהיא קצרה, כאשר ברקע מהדהדת ההערכה כי המצוקה הכלכלית והתשתיתית באיראן עשויה להוביל לפיצוץ פנימי כבר בחודשיים הקרובים.
0 תגובות