במשך 24 שעות ביממה, הרחפנים לא הורידו ממנו עין. במשך שלושה ימים נאסף כל פריט מידע: היכן הם גרים, לאן הם הולכים ועם מי הם נפגשים. בליל שישי האחרון, המבצע הפך לגלוי. כוחות מיוחדים פרצו אל הבתים כפר נעמה הצמוד לבלעין, המחבלים נעצרו וכלי נשק נמצאו.
את המידע הזה אני מקבל גם מגורמים צבאיים וגם ממעקב אחרי הרשתות הערביות שדיווחו על פעילות צה"ל בכפרים. ע"פ הדיווחים מדובר מחבלים בעלי היסטוריה עשירה של פעילות חבלנית. אף שלא ניתן לפרסם את כל הפרטים, דבר אחד ברור: הפעילות הזו מנעה פיגוע משמעותי שתוכנן לצאת לפועל בשטח ישראל.
מה שהניע את הפעילות הזו זה החשש שמחבלים ינצלו את המלחמה, את האזעקות ואת העובדה שכל המשאבים מוקצים לאיראן ולבנון ולנסות להבעיר את יהודה ושומרון, לכן הוחלט לפעול בכל הכוח בשביל לא לתת להם להרים את הראש והתוצאה מוכיחה שזה עבד.
מי שעמדו מאחורי הפעילות הם לוחמי גדס"ר 7810 של חטיבה 11 – מילואימניקים מחטיבת הקומנדו. רק לפני תקופה נלחמו בלב רצועת עזה, במסדרון נצרים, בשג'אעיה ובשכונת עיסא. עכשיו הם כאן, במשימה אחרת לגמרי: הגנה על הבית ביהודה ושומרון.
"המיקום הכי טוב היה מודיעין עילית"
אני פוגש אותם במתקן של ארגון "השומרים" במודיעין עילית, שם הם התמקמו והקימו את חפ"ק התצפיות שלהם. ע', מפקד הצוות, מקבל את פניי. הוא דתי-לאומי, איש חינוך ביומיום, שנקרא שוב אל הדגל.
"אנחנו כוח תצפית עם רחפנים וציוד טכנולוגי מתקדם", מסביר ע' בפשטות על תפקיד היחידה. כשהוא נשאל איך הגיעו דווקא לכאן, הוא משיב: "אנחנו מקבלים משימה שהגדוד נכנס אליו, ואנחנו צריכים למצוא מיקום להיות בו. המיקום הכי טוב היה מודיעין עילית שסמוך למקום בו המבוקשים נמצאים. הגענו לפה, לשאול אם יש פה איזה מקום להתמקם, העירייה הפנו אותנו לשומרים. השתמשנו גם בציוד התצפית של השומרים שנתנו לנו את המקום בנפש חפצה".
בהחלט יש כאן משהו ייחודי בעיר, שיתוף פעולה ואחריות משותפת גם של הצבא, גם של העירייה וגם של תושבי המקום שלקחו על עצמם את ההשתדלות בביטחון.
מה בדיוק האירוע הפעם, מה אתה יכול לספר?
ע' מחייך. "אני לא ממש מוסמך לתת פרטים, אני תפקידי למפות את הגזרה, אני תפקידי לוודא שיש לנו את כל המידע והנתונים לפני הפעילות, לוודא שכולם יודעים איפה כולם נמצאים שחלילה לא יהיה לנו אירוע דו"צ או בריחה ואנחנו מאבטחים במהלך הפעילות עצמה".
איך אתה עושה את זה?
"אני עושה את זה עם הכלים והיכולות שיש לי, גם כשלא היו לי רחפנים עשינו את זה באמצעות מפות וחוזי, זה האתגר להתמודד ולתת את המעטפת עם מה שיש לך. זה נכון גם מבחינת תצפיות וגם מבחינת מיקום. טכנית אם לא היה לנו את השומרים היינו פותחים אוהל. מסתדרים עם מה שיש".
הניתוק שבמילואים: "כמו ללמוד תורה ולהתנתק פתאום"
עבור ע', הקושי הגדול ביותר הוא לא הסכנה המבצעית, אלא הניתוק המתמשך מהחיים. "נראה לי מילואים זה בעיקר ניתוק", הוא אומר בכנות. "פתאום אתה עוצר את החיים, עוזב את הבית, בשביל משהו שאתה לא תמיד יודע... אני איפשהו בקצה. אתה גם לא תמיד מחובר למה שקורה... ואיך כבר אתה עוצר את החיים שלך – משפחה, ילדים, עבודה. אני עובד בחינוך, תלמידים".
הוא משווה את המעברים החדים הללו לעולם הלימוד: "זה כמו שמישהו נמצא באיזו תקופה טובה של לימוד תורה בישיבה, הוא ככה בפנים, ופתאום בום - איזושהי סיבה רפואית והוא מתנתק חודשיים. עכשיו צריך לחזור, זה קשה מאוד לחזור. ואחרי שהוא חוזר... בום, אני עוד פעם מנתק אותו לחודשיים. בחזרה השלישית כבר אין לו כוח לא לעבודה ולא לכלום".
למרות השחיקה, הרוח בצוות נותרת איתנה. ע' מספר בחיוך על לוחם שלא הגיע כי נולד לו בן: "היחיד שלא הגיע זה אחד שנולד לו בן. אתמול היה לנו קצת זמן, אז נסענו כולנו לברית שלו."
המפגש עם העיר החרדית וסערת הגיוס
נוכחותם של לוחמים במדים בלב מודיעין עילית אינה דבר מובן מאליו. ע' מודה שבתחילה היו חששות: "הגענו למודיעין עילית, לא מכירים פה את האנשים. זה לא מקום שאולי יאהב את הצבא וכזה. אבל בסוף המפגש היה מצוין. חיברו אותנו למי שאחראי על הביטחון, וזה מתחם שיש בו מקום לישון והוא בדיוק במיקום שאנחנו צריכים. ממש פתחו לנו פה את האפשרות ועזרו לנו בכל מה שצריך".
כשעולה שאלת גיוס החרדים הרגישה, ע' בוחר להסתכל על הדברים דרך משקפיים של אחדות ועבודה פנימית. "יש פה כאב של פירוד, וזה הדבר שהכי מפריע", הוא אומר. "אני משתדל קודם כל לא להיות עסוק בשפיטה. יש לי פה בחבר'ה חיילים מכל הכיוונים, עם הרבה ביקורת... אבל אני מאמין שצריך להיות הרבה לימוד תורה".
ע' מציע זווית ראייה חסידית על השירות הצבאי והאתגרים הרוחניים שבו: "מה שאני למדתי בעבודת השם, מהנתיבים של חסידות, זה שהעולם לא מחולק לעולם של ישיבה ששם אתה לומד, ואז אתה יוצא לחיים והסוללה נגמרת ואתה צריך לחזור. הרעיון הוא שאם למדת לעבוד את בורא העולם בצורה מחוברת, אז אתה תפגוש את זה בכל מקום. 'לית אתר פנוי מיניה'".
"להדליק נר חנוכה בתוך עזה - זה וואו"
עבור ע', הצבא הוא לא רק משימה ביטחונית, אלא הזדמנות למפגש אנושי עמוק שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. כשהוא נשאל על רגע משמעותי מהמלחמה, הוא נזכר דווקא ברגע של אור בתוך החושך של עזה.
"קוראים דברים מדהימים", הוא מסכם בהתרגשות. "אתה יודע מה זה להדליק נר חנוכה בתוך עזה? לדבר עם הצוות שלך, שיש שם את כל המגוון, ואני מדבר איתו עכשיו על מה זה נר חמישי והמשמעות של זה? כאילו, זה וואו. זה באמת משהו שנותן כוח".
הוא יוצא מהמתחם, חוזר אל מסכי התצפית והרחפנים. בחוץ, תושבי מודיעין עילית ממשיכים את סדר יומם, אולי מבלי לדעת שבמרחק נגיעה מהם יושבת קבוצת לוחמים שרק לפני רגע מנעה פיגוע, ושומרת עליהם בנפש חפצה ובעין פקוחה.
0 תגובות