האב נפטר מקורונה, הבן הוציא לזכרו קליפ

אנו מתחננים בפני רבש"ע – זכור, והרעף עלינו מהחסדים העומדים לזכות הדורות הקודמים.

החותם שהשאירו והרושם שהותירו בעולם, עומד לנצח נצחים.

מור אבי הרב יצחק דרור ע"ה יצר בחייו הילה של קדושה.

קדושת התורה, שירת חייו, המילים והדפים שמילאו את ימיו ולילותיו, כוח תפילתו, והשפעת הטוהר הזך שקרן מפניו.

הילה זו הייתה האושר שקרן ממנו בעת קיום מצוות, ההתלהבות המוחשית בעת בחירת ארבעה מינים, בניית סוכה או מתן צדקה.

היו אלה הנדיבות והיעדר האנוכיות שאפפו אותו, נכונותו להקדיש מעצמו – זמן, כוחות ומשאבים – לטובת הזולת.

הייתה זו הכמיהה היוקדת שאחזה בו לבניין בית המקדש, בכל עת ובכל שעה.

ועכשיו הצדיק הזה איננו, איש האמונה והקדושה נלקח מאיתנו בחטף, אחד מיני רבים שנפלו וכל שנותר לנו הוא הזיכרונות.
תמונות, הדים, רשמים כתובים של דברי תורה... כל אחד מהם יוצר עקבות שמחברים אותנו אל מפעל חייו, כל אחד מהם ניצב כעמוד זיכרון, כל אחד מהם יוצר בתורו זכויות.

בימיו האחרונים, ר' יצחק היה לבדו, כלוא בין כתלי בית החולים ללא משפחה וחברים או אפילו מטפלים רפואיים.

רק המלאכים עמדו לצדו.

גם השיר הזה עוסק באותם ימים אחרונים – מי יעמוד בפני העולם וידע מה להגיד... מי ידע, עכשיו או אי פעם? מי ראה?
רק אחד.

אני יודע שריבונו של עולם לא ישכח.

הוא זוכר הכול. אין שכחה מלפניו. ר' יצחק, ששר ליד הגמרא ממשיך לחיות וללמוד תורה כימים ימימה.

זכור את עקידת יצחק, את הימים שבהם היה מרותק למיטתו, ללא יכולת לזעוק לעזרה,

נשימותיו האחרונות לוחשות מילות תהילים... שברי תפילה חטופה מרחפת אל על, לשמיים, שם היא עתידה להפוך לשיר יקר מפז.

הרשמים, התקווה והכמיהה וכמו כן האמונה הזכה, הטהורה והנצחית ממשיכים לחיות כאן, במחווה הזאת.

זכור נא, ה'. ורחם עלינו".