האחים זכאי במחווה מרגשת לזכרו של סמ״ר זמיר בורק הי"ד שנפל ב־29 בנובמבר 2024 בקרב בצפון רצועת עזה. פחות מקילומטר מהמקום שבו נפל - חברי ילדותו, האחים זכאי היו בעיצומו של קרב עז בבית לאהיא. בשל הלחימה המתמשכת והמגבלות המבצעיות, הם לא יכלו להשתתף בהלווייתו ואף לא לבקר את משפחתו בשבעה. את הכאב נאלצו לדחות, המשימה לא יכלה להמתין.
עבור אייל זכאי, אחד מחבריו, הבשורה הגיעה בעודו בלב הקרב. עודו בתוך עזה, מוקף ברעשי המלחמה ולחציה, הוא החל לכתוב. המילים והלחן שעלו מתוכו הפכו לחבל הצלה — דרך לאחוז בזכרונו של זמיר, גם מהחזית עצמה. כך נולד השיר “השקט שאחרי הסערה”.
מה שהחל בלב שדה הקרב המשיך להתפתח במהלך סבבי לחימה נוספים. אייל עיבד וליטש את השיר מאזורים שונים — בית לאהיא, חאן יונס והעיר עזה — ובזמן המועט שבין סבב לסבב ניצל את שעות המנוחה כדי להמשיך את ההקלטות באולפן, כשהוא נושא עמו את זכרו של זמיר בכל עת.
קרדיטים:
מילים ולחן: אייל זכאי
עיבוד והפקה מוסיקלית: אפי שיינר
מילים:
רק אני והשקט
ויושבת שם אותה התמונה
מסתכל על הדלת
ובתוך תוכי יש עוד תקווה
שאתה עומד מאחוריי כל דפיקה
וכל רעש מבחוץ זה אתה
אבל עכשיו
בלעדייך
פזמון:
כשהעשן מתפזר
וההילה של העצבות אינה יותר
מתפוגגת הדאגה
ומתחיל המרדף לנחמה
רק אני נשאר עם השקט
שאחריי הסערה
רק אני והחושך
וחלומות שלא מרפים לדקה
סוגר עוד פעם את הדלת
ובתוך תוכי יש אמונה
אבל אתה עומד מאחורי כל תפילה
וכל רוח שנושבת היא ממך
ועכשיו
בלעדייך
פזמון:
כשהעשן מתפזר
וההילה של העצבות אינה יותר
מתפוגגת הדאגה
ומתחיל המרדף לנחמה
רק אני נשאר עם השקט
שאחריי הסערה
אבל האור מופיע
והוא מודיע
שקול התור נשמע עת הזמיר הגיע
והוא מזכיר לנו
שנשאר עוד אור בנו
גם אם העשן מתפזר
וההילה של העצבות אינה יותר
מתפוגגת הדאגה
ומתחיל המרדף לנחמה
אני משלים עם השקט
שאחריי הסערה
0 תגובות