בלעתי את הרוק והוצאתי שטר מתוך קופת הצדקה. שטר שהיה מונח שם מימים יפים יותר. "מבטיח לך שאני מחזיר לכאן שטר גדול יותר", אמרתי לקופה שהסתכלה עלי בדממה • סיפור מרטיט על אדם צעיר שהוצרך לבקש סיוע בפרנסה (מגזין כיכר)
לכבוד חג החירות שוחחנו עם אב שכול שאיבד את בתו בטרגדיה נוראה • לא רק שהוא לא שקע בעצב הוא העצים יותר את השמחה • איך מצליחים לשמוח בכל מצב? • מעצים (מגזין פסח)
מקצות הקשת הפוליטית מגיעות התגובות על תקרית הירי הקשה, בה לוחם הרג בשוגג שניים מחבריו, מפקדים ב'אגוז'. השר גנץ: "אין דבר שיוכל להשיב את האובדן למשפחות" (ארץ)
קשה להיות חלק מחיי החברה הישראלית, לגור בארץ הזו במשותף ולשים מסכה על העיניים ולהגיד, "היום הזה לא נוגע בנו, הוא חילוני, הוא מנציח משהו שאנחנו לא חלק ממנו". סורי, זה כבר לא עובד (דעות)
לפני שש וחצי שנים, איבד את בנו שטבע בכינרת ולפני כשנה וחצי איבד את שמיעתו, אבל יאיר אורבך הוא לא מסוג האנשים שמתייאשים - יש לו מסר חזק להעביר • ראיון מרתק ומרגש (ארץ)
כשאמי נפטרה בפתאומיות, חוויתי את כל סימני האבל הרגילים שקראתם עליהם בספרים: לילות ללא שינה, פרצי בכי והרבה כעס. בהמלצת חברה, פניתי למטפלת שמשפט אחד שאמרה הושיע אותי (משפחה)
"לאחר מריבה עיקשת של מלאך המוות, ליבו של אבא נדם. קרובת משפחה שוכבת גוססת במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים" - אתי קצבורג חולקת עימנו את תחושותיה הקשות ואת הציפייה לגואל שיבוא (דעות)
לפעמים אנחנו עוסקים בשאלות קיום למינהם, האם אנחנו מספיק חיים בקרבנו על מנת לממש את הפוטנציאל החבוי בנו, ואז אנחנו נתקלים בכאב, בסבל, בעצב ואיתו אנחנו צריכים להתמודד * שרה פכטר בסיפור מרתק על לב עצוב
הידיעות הקשות מציפות אותנו. מכאיבות, מדאיגות ומעציבות כל כך. איך מתמודדים עם שאלות או מידע קשה שנחשף לילדים? איך משיבים לשאלות הקשות שלהם עם הכי פחות נזקים לנפשם הרכה?
תמיד אחרי חורבן, אנחנו מגיעים לשלב הקימה ממנו, מנסים לאחות את השברים, ההריסות ולהמשיך הלאה, לנסות לבנות מחדש את מה שאיבדנו. איך קמים מאבלות? ואיך מתמודדים עם הכאב? (אובדן, נפש)
יום תשעה באב, הוא יום ביטוי לאובדן. אובדן כללי של האומה, ובאיזשהו מקום, זמן לתת מקום לאובדן הפרטי שלך. לא שנה אחת של חיים באחורינו. ובמהלכן צברה כל אחת רגעי אובדן. כואבים יותר ופחות. רגעי אובדן של קשר קרוב. אובדן של תקוה, או אובדן של אשליה שהיית בטוחה שהיא פה. קיימת. ולאחר רגע התנפצה לך בידיים, והשאירה אותן מלאות חתכים, מדממות
אין דרך לתאר מה עובר על ילד קטן שנקלע לסיטואציה כה מורכבת בה שני הוריו שהוא כה אוהב ומרגיש כה תלוי בהם, פותחים בהליך גירושין • דודי כתב מה עבר עליו (משפחה)
יתום ואלמנה נותרו, עוד צער עוד כאב ואין מנחם. עוצמת הטרגדיה אינה נמדדת במילים או במחדלים, בסופו של יום איש איש ישוב לביתו. והמילים נותרו כאילמות, שותקות שתיקה עמוקה וכואבת
ההתמודדות עם אבדן ילד, הינה לצערנו מנת חלקם של הורים רבים. במפגש עם הורה שכול אנו תוהים כיצד לנהוג ומה לומר ובעיקר לא לומר. המחקר הבא מנסה לענות (פסיכולוגיה)