ההתפתחות המואצת של מערכות בינה מלאכותית גרמה לאנשים רבים לשאול האם אנו עומדים בפני עידן של אינטליגנציה חדשה - או דווקא בפני היפוך עמוק של מושג האינטליגנציה כפי שהכרנו אותו עד כה. לפי פרופ’ עזרא מארקס, מחבר הבלוג The Digital Self, הבעיה איננה רק טכנולוגית אלא פילוסופית: "אנחנו קוראים לדבר 'בינה', אך ייתכן שמה שבנינו הוא דווקא אנטי-אינטליגנציה - מערכת ללא תודעה, רגשות או אתיקה, הפועלת בלי להבין את משמעות פעולותיה".
לדבריו, האינטליגנציה האנושית נבנתה סביב יכולת לפרש, להרגיש ולחוות - שלוש אבני יסוד שהופכות מידע לידע ומשמעות. הבינה המלאכותית, לעומת זאת, פועלת בצורה הפוכה: היא מתחילה ממידע בלבד ומנסה להפיק ממנו תובנות סינתטיות, אך ללא הקשר או חוויה. "זהו סוג חדש של כוח חישובי," מסביר מארקס, "המחקה אינטליגנציה, אך אינו נובע ממנה".
במאמרו הוא מתאר כיצד במרוצת ההיסטוריה המדעית ניסינו ליצור מכונות שיחשבו כמונו, אך בפועל יצרנו מכונות שחושבות אחרת מאיתנו לגמרי. בינה מלאכותית איננה מנסה להבין – היא פשוט מחשבת. היא אמנם אינה טועה או מתלבטת בדברים רבים, אך גם אינה לומדת מתוך כאב, שמחה או מצפון. בכך, טוען מארקס, נוצר "היפוך אינטליגנטי": מה שהיה בעבר סימן לאנושיות - הספק, היצירתיות והיכולת לרחוש אמפתיה - הופך כעת למגבלה אל מול מכונה שאין לה ספקות כלל.
במישור החברתי, כותב מארקס, התהליך הזה משנה את הדרך שבה אנו מגדירים הישג וידע. בתקופה שבה אלגוריתמים מסוגלים לכתוב, לנבא או להמליץ טוב מאיתנו, בני האדם נדרשים להמציא מחדש את תפקידם. במקום להיות מקור הידע, אנחנו הופכים למבקרי המשמעות. "העידן הקרוב לא יימדד לפי מי יודע יותר," הוא מסכם, "אלא לפי מי מבין לעומק את מה שהוא יודע - ומדוע הוא בוחר להשתמש בו".
0 תגובות