הזמר והיוצר אריק דביר, שם מוכר ואהוב בעולם המוזיקה היהודית, במיוחד בסצנת החתונות והאירועים בראיון חג מיוחד באולפן 'כיכר השבת'. דביר, שגדל בבית ספוג במוזיקה, ממשיך את דרכו של אביו, שניגן בלהקת חתונות לפני עשרות שנים. "עמירן אחי גדל לו על הברכיים באירועים", הוא נזכר. "אבא שלי התחזק עם השנים והחליט שהכולל הוא המקום בשבילו, אבל היה יוצא מהכולל ישר לאולמות השמחה בבני ברק".
הזיקה למוזיקה הייתה שם תמיד, אך הדרך המקצועית לא הייתה מובנת מאליה. "סבא שלי שלח לי מורה רוסי לפסנתר הביתה", מספר דביר. "כל החברים היו הולכים לשחק כדורגל, ואני הייתי צריך לחכות למורה ולהתאמן. זה היה כמעט בכפייה, אבל הלימוד הזה נתן לי בסיס אדיר. ללמוד פסנתר זה ללמוד הרמוניה, סולמות, לקרוא תווים. זה ידע רחב שהופך את הנגינה באורגן לחצי עבודה".
ההחלטה להפוך את התחביב למקצוע התגבשה בישיבת "שער היושר", שם בנה עם חברים חדר מוזיקה. "היינו מנגנים שם שעות על גבי שעות, 8-10 שעות ביום", הוא נזכר בחיוך. "יום אחד, אחרי הפסקת קפה, פשוט הרגשתי את זה. הרגשתי שאני מוכן לעלות על במה".
ההזדמנות הראשונה הגיעה במפתיע, כשאחיו עמירן "זרק אותו למים". "עמירן התקשר ואמר שהוא צריך שאקפיץ אותו לשדה התעופה. הוא לא אמר לי את הסיבה האמיתית, כי הוא ידע שאם הוא יגיד לי, אני לא אבוא. כשהגעתי לאולם שבו ניגן, הוא פשוט אמר לי 'בוא רגע, תחליף אותי' וירד. לא הייתי לבוש נכון, אבל פשוט קפצתי, ניגנתי ושרתי. זו הייתה טבילת האש הראשונה שלי".
הסוד לשמחה שלא נגמרת
אחד האתגרים הגדולים של אמן חתונות הוא היכולת לשמח ערב אחר ערב, באותה אנרגיה ובאותה התלהבות. לדביר יש תשובה ברורה. "קודם כל, זו סייעתא דשמיא. היכולת לעשות את ה'סוויץ'' כשאתה נכנס לאולם, לא משנה מה עבר עליך באותו יום. היו לי מקרים שהגעתי לאירוע ישר מהלוויה של חבר טוב. אבל ברגע שאתה שם, יש לך מטרה אחת: לשמח חתן וכלה ביום החתונה שלהם. אתה תתאבל עליו ב-12 וחצי בלילה אחר כך".
הוא מוסיף עצה חשובה לאמנים צעירים: "שימו את האגו בצד. אין אגו בלהיות זמר חתונות. לפעמים צריך לוותר על איכות מוזיקלית מסוימת בשביל האקשן ברחבה. המטרה היא שהקהל ישמח, לא שההקלטה תישמע מושלם". דביר מדגיש שהעיסוק הזה הוא הרבה מעבר לכסף: "אפשר לעשות כסף במקצועות אחרים לאורך שנים ועם פחות עבודה קשה. לנגן ולשיר זה כמעט בלתי אפשרי. זה לא העניין של הכסף פה, זו פשוט שליחות".
יצירה מקורית ופרפקציוניזם
בשנים האחרונות, לצד לוח ההופעות העמוס, דביר החל לפנות זמן גם ליצירה באולפן. "זה מצחיק, כי את הקריירה התחלתי עם אלבום לייב אמיתי, בלי תיקונים, לפני כמעט 20 שנה. אבל אז האירועים תפסו את כל הזמן". הוא מודה שהפרפקציוניזם שלו מעכב אותו לעיתים. "יש לי שיר שהלחין לי רולי אזרחי לפני 12 שנה, ועמירן כל הזמן שואל אותי מתי אוציא אותו. עכשיו הוא סוף סוף יוצא אחרי סוכות. כנראה שעכשיו זה בוער בי יותר".
לפני החגים הוא הספיק לשחרר חידוש מרגש ללחנו של הרב קנל, "נישא לבבנו", שיר שליווה אותו עוד מימי הישיבה. "זה להיט ישיבתי אמיתי, והרגשתי שהוא חייב לקבל גרסה עדכנית שתעביר אותו לדור הבא".
בסיום הראיון, לאחר ביצוע אקוסטי מרגש לשיר, מסכם דביר את תפיסת עולמו: "אני בן אדם שמח ב-DNA שלי, וזה עוזר. אבל המצווה 'ושמחת בחגך' מלמדת אותנו שיש לנו את היכולת והחובה להתאמץ ולשמוח, גם כשקשה. זו השליחות שלנו, לשמח את עצמנו ואת עם ישראל".
0 תגובות