באולפן 'כיכר השבת' התארח בנימין לוריא, אמן רב-גוני המשלב שירה, כתיבה וראפ, לראיון מרתק שחשף את עומק נשמתו ואת הסיפורים האישיים העומדים מאחורי יצירתו המוזיקלית. לוריא, שאינו נוהג להתראיין תדיר, פתח את ליבו וסיפר על מסע חיים מטלטל, התמודדויות קשות, וכיצד המוזיקה הפכה עבורו לכלי לריפוי, חיבור והשפעה.
מגוון רוחני וטלטלות חיים
בנימין לוריא הגדיר את עצמו כמי שחווה את כל קשת החברה הישראלית: "הייתי בכל הקשת של עם ישראל, גדלתי בבית מסורתי-חילוני, אחר כך הייתי בעל תשובה, בחור ישיבה, דתי לאומי, חילוני, בעל תשובה... עברתי בחיים את כל הסקאלה". מסע רוחני זה לווה בהתמודדויות אישיות קשות, כולל פגיעה מוחית וסרטן. "עברתי הרבה אירועים שהם בדרך כלל אירוע שבן אדם עובר פעם בחיים והיה לי כמה כאלה", שיתף לוריא בכנות מרגשת. הוא הדגיש כי משברים אלו, שהיו יכולים לשבור כל אדם, הפכו עבורו לזרז ליצירה: "כשיש תורה שמצליחה להוציא אותך מהן, אתה רוצה לחלוק אותה עם העולם. והדרך שהקב"ה זיכה אותי לחלוק את התורה הזאתי זה דרך המוזיקה".
אחד משיריו הבולטים של לוריא, "ביקשתי", שיתוף פעולה עם הזמר שיר דוד גדסי והרב הינוקא, נושא עמו סיפור אישי עמוק. לוריא סיפר כי ניסה לכתוב את השיר במשך 14 שנים ללא הצלחה, משום ש"הכאב היה יותר חזק מהיכולת לכתוב". השיר נכתב בתקופה שלאחר הפגיעה המוחית, בה היה מפורק לחלוטין וחשב שלא יחזור לתפקוד מלא. "אני לא רק יצאתי מזה, גם נהייתי נקרא לזה יותר בריא מקודם", אמר, והוסיף כי ההחלמה הייתה בגדר "ניסי ניסים" ללא תרופות, אלא באמצעות תפילות, תורה עמוקה והדרכה רוחנית של הרב מן, שעליו נכתב השיר.
החיבור עם הרב הינוקא, שהצטרף לנגינה בשיר, הוא סיפור בפני עצמו. לוריא תיאר חלום שבו הרב הופיע ושאל אותו מדוע אינו מפרסם שיר שכתב על הגאולה. לאחר שהתעורר בחנוכה בשעה 4 לפנות בוקר, נסע לוריא לבית הכנסת של הרב ושאל אותו אם החלום היה אמת. הרב אישר, ולוריא הציע לו לנגן בשיר. לוריא הדגיש כי המוזיקה שלו נוצרת בקדושה רבה, לעיתים קרובות לאחר טבילה במקווה הפרטי שלו שהוא מפעיל לזיכוי הרבים. לדבריו, הוא ביקש את נגינת הרב בשיר לא מתוך אינטרס מסחרי, אלא כדי להכניס "קדושה" ליצירה, מתוך אמונה שחלק מהמנגן נכנס ביצירה.
"ילדי רחוב": קול לכאב המושתק
שיר נוסף שנדון בראיון הוא "ילדי רחוב", המתאר תקופה קשה בחייו של לוריא כנער רחוב בגיל 15 וחצי. השיר מתאר רעב, קור ובושה, חוויות שהיו מנת חלקו היומיומית. לוריא ציין כי "העולם החרדי של אז הוא לא העולם החרדי של היום" בהתמודדות עם נוער נושר, וכי הוא חווה קשיחות רבה. הוא הדגיש כי הוא אינו מתחנף ואינו מייפה את המציאות בשיריו: "אני אף פעם לא מתחנחן".
לוריא סיפר על קולות רבים שהרתיעו אותו מלהוציא את המוזיקה שלו בטענה שהיא "לא מספיק דתית בשביל להיות דתי, ולא חילונית כדי להיות חילוני". אולם, מיליוני צפיות, מכתבים רבים ואנשים שהתחזקו דרך שיריו הוכיחו לו את ההיפך. הוא מאמין שהמוזיקה שלו מגיעה למקומות שפחות רשמיים, למקומות בהם אנשים זקוקים שמישהו ישמיע את כאבם: "אני לא הילד היחיד מהציבור החרדי שנזרק לרחוב... אני כן משתדל לדבר על הדברים בכוונה בכל רם".
מוזיקה ככלי לשינוי תודעה
לוריא רואה במוזיקה שלו כלי לשינוי תודעה, לא רק אצלו אלא גם בקרב קהל מגוון. הוא ציין כי הוא אינו מתפרנס מהמוזיקה, ואף משקיע בה כספים רבים, מתוך אמונה שהיא עושה טוב לאנשים. "מבחינתי כל המוזיקה שלי היא טקסט", הסביר, "המוזיקה נועדה לגרום למילים לחדור למקום הנכון... הטקסט הוא בראש המעלה פה".
האזינו לראיון המלא:
0 תגובות