בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על עולם המוזיקה היהודית, עולים לנו לראש זמרים, מלחינים וקלידנים. אבל באולפן 'כיכר השבת' התארח הפעם אדם שנושא בתפקיד ייחודי ונדיר במגזר שלנו – המנצח מוישי סלושץ. בראיון חשוף ומרתק, סלושץ פותח צוהר לעולם הקלאסי, לתפקידו הנסתר של המנצח ולמסע האישי והלא שגרתי שלו.
מ"אנטי חזנות" לבית הספר של אלי יפה
ההתחלה של סלושץ הייתה רחוקה מאוד מעולמות המוזיקה הקלאסית והחזנות. כנער שלמד בישיבות 'אור ישראל', 'חמד' ו'מיר', הוא ניגן על גיטרה ואורגנית בצורה חובבנית, כשהוא לומד את האקורדים בעצמו מהמסך של הקלידים. למעשה, הוא היה, לדבריו, "אנטי-חזנות".
"היה לי חבר חדר בישיבה בחמד שמאוד מאוד אהב חזנות... ההסכם היה שכשאני נכנס לחדר אין חזנות, לא משמיעים שום דבר, כי פשוט זה היה בלתי נסבל," הוא נזכר. אולם, אותו חבר לקח אותו לשמוע שבת חזנות בבית הכנסת הגדול בירושלים, ושם התרחש הקליק: "היה מדהים לשמוע את המקהלה בלייב, את האנרגיות, איך נשמעת תפילה".
הוא התקבל לבית הספר לחזנות בזכות "פוטנציאל מוזיקלי", אף שביצע באודישן יצירה של יוסל'ה רוזנבלט רק כי חיפש משהו עם מלודיה שיוכל להתחבר אליו.
ללכת עד הסוף: סטודנט לניצוח עם משפחה וילדים
בעוד שרוב הסטודנטים לניצוח מתחילים את לימודיהם התובעניים בגיל צעיר וללא מחויבויות, סלושץ קיבל החלטה אמיצה לצאת ללימודים אינטנסיביים של חמישה ימים בשבוע כשהוא בן 24, נשוי ועם ילדים. המסלול כלל לימוד פסנתר, שירה קלאסית ואפילו דיקציה בשפות כמו איטלקית, גרמנית וצרפתית. "זה מסלול שאתה כשאתה לומד אותו זה 'All in', וזאת בדיוק הסיבה שבחרתי כן לעשות את הדבר הזה, כי אני מאמין שכדי להצליח במשהו... אתה חייב ללמוד מהמקום הטוב ביותר," הוא מסביר.
הסוד הגדול: למה בכלל צריך מנצח (ומה הקשר למקל של מטאטא)?
אחת השאלות המסקרנות ביותר שעלו בראיון היא – בשביל מה צריכים מנצח אם לכל הנגנים יש תווים מול העיניים? סלושץ מסביר כי בעוד שבהרכבים חובבניים המנצח מתקן זיופים ודואג שכולם ייכנסו בזמן, בתזמורות מקצועיות התפקיד הוא הרבה יותר עמוק: "התפקיד של המנצח בפועל זה לשמור על אנרגיה אחידה... כשאנחנו שרים או מנגנים פיאניסימו (חלש מאוד), מאוד קשה לנו לשמור על אנרגיה... המנצח נותן להם פתאום את הכניסה הזו שמגיעה בהפתעה, ויש פה את הדרייב".
סלושץ ממשיל את היצירה להקראת טקסט על ידי נואם בחסד: "אני יכול להוביל את המשפט לכל מקום אחר ולהדגיש את מה שאני רוצה, וזה הופך את המשמעות של המשפט למשהו אחר לגמרי".
ומה לגבי השרביט המפורסם? סלושץ מנפץ מיתוסים: "הסיבה למקל זה כמו בת פרעה – כדי להאריך את היד... המרחק ביני לבין (הנגן האחרון) יכול להיות 20 מטר וכשיש חושך באולם... השרביט מאריך את היד". עם זאת, הוא מגלה שהיום האופנה היא דווקא לוותר על המקל ולנצח רק עם הידיים.
הרגע שבו הכל נעצר להיות מנצח זה קודם כל להיות מנהיג ולהתמודד עם משברים בזמן אמת. סלושץ משתף ברגע אימה מול קהל, כשהמקהלה עליה ניצח נכנסה ליצירה 'צדיק כתמר' של לוונדובסקי בסולם הלא נכון: "פשוט נכנסו כל אחד בצליל אחר, וזה היה מחריד... הרגשתי שאם אני לא עוצר הכל כרגע זה פשוט יהיה נורא. אמרתי בוא תעצור שנייה, קח נשימה, עדיף שהשלוש-ארבע שניות האלה יהיו לא טובות מאשר שדקה וחצי עכשיו (יהרסו)"
החזון: סימפוניה חסידית חיה
סלושץ, שמסרב שיקראו לו "מאסטרו" ורואה את עצמו כתלמיד נצחי, חולם בגדול ומאמין בכוחה של המוזיקה החיה ("לייב"), דווקא בעידן האלקטרוניקה וה-AI. "כשאנחנו מרגישים 30 קשתנים שיושבים ומוציאים אקורד צליל על הבמה ואז נכנסים כלי נשיפה... אין שום דבר בעולם שיכול להשוות לכוח הזה של מוזיקת הלייב".
צפו בראיון המלא והיכנסו אל מאחורי הקלעים של עולם התזמורות והניצוח!
0 תגובות