הבוקר (ב') שמעתי כמו כל עם ישראל את תכניות האקטואליה של הבוקר עמוסות במידע ובראיונות על חוק הגיור החדש של דוד רותם (ישראל ביתנו) הדוברים שעלו בזה אחר זה צעקו חמס על כך שהחוק הולך לנתק אותנו עם יהדות ארצות הברית.
בין לבין שמענו על כך ש'רבה' רפורמית הוצאה מרחבת הכותל הבוקר בשל כך שקראה בתורה וזאת מפאת החרדים שהשתלטו על הכותל.
האמת שבתור יהודי שנולד בארה"ב אני מבין את הטענה כי יהדות ארה"ב לא יכולה לקבל חוק שכזה, התנועה הרפורמית היא המיין סטרים (=הזרם המרכזי) בארה"ב וזה די ברור. בישראל המציאות כל כך שונה, עד כדי כך שאם אתה פוגש רפורמי אתה מחכה כבר לשמוע את המבטא האמריקני שלו, ואם הוא ישראלי צבר, כנראה הוא מחלק את חייו בין ישראל לארה"ב.
בגלל שזו המציאות, אין מה לכתוב על כך, ההתקוטטות ברורה כשמש, ניתן להבין הן את הגישה היהודית הישראלית והן את הגישה של "דוברי יהדות ארה"ב", ההתגוששות כנראה תגמר בפשרה כל שהיא, אם בכלל.
אז למה אני בעצם כותב על כך?!
ובכן בשבוע שעבר נח אצלי בתיבת הדואר העיתון Newsweek האמריקני שאני נמנה עליו באדיקות. השבוע הוא בחר לפרסם את המחקר השנתי שלהם על חמישים הרבנים המשפיעים ביותר על יהדות ארה"ב, מי שקצת עוקב אחרי המחקרים הללו מבין היטב כי לאו דווקא שמדובר על דמויות מובילות בציבוריות האמריקנית אלא על התנועות שמאחורי הרבנים והאג'נדה שהם מובילים.
המחקר המקיף שהעיתון עורך מידי שנה על ידי החוקרים המצויינים מיכאל לייטון, סגן נשיא בחברת "וורנר" וחברו גארי גינסברג. קבע השנה כי בראש הרשימה עומד רב די אנונימי בשם יהודה קרינסקי אך הוא עומד מאחורי ארגון השלוחים המפורסם והבכלל לא אנונימי בשם "חב"ד ליובאויטש". נו שוין!
לא פלא שלמחקר הזה לא נמצא איזכור כל שהוא בעיתונות האלקטרונית והכתובה בישראל. לציבור היהודי בישראל אין מושג איזו פצצה הטילו במו ידיהם מיכאל לייטון וגארי גינסברג, צריך לומר בפה מלא תשאל כל יהודי אמריקני בלתי תלוי מה הם פניה של יהדות ארה"ב היום. הוא יאמר כי מלבד יאנג יזראל, חב"ד, עץ חיים ומובלעת חרדית בניו יורק (עם כמה ספיחים במקומות נוספים) המעוזים הגדולים וההשפעה הגדולה עדיין בידי הרפורמים.
והנה מגיע עיתון בלתי תלוי שיוקרתו הבינלאומית אינה מוטלת בספק ולאחר מחקר של שבעה חודשים! קבע מה שקבע ומציינים החוקרים המלומדים כי: "מדדנו לא רק מידת השפעתם על הקהילה אותה הם מנהיגים, אלא גם מידת ההכרה העולמית לה הם זכו, מידת החשיפה שלהם בכלי-התקשורת וכן מידת ההשפעה הפוליטית שיש להם על אנשי מפתח בממשל האמריקאי, בכל הנוגע להחלטות הנוגעות לעתיד הקהילה היהודית בארה"ב בפרט ולעתיד עם היהודי בכלל".
במילים פשוטות יותר: ההשפעה של התנועה הרפורמית ככל הנראה שייכת לדור הישן ואילו הדור הצעיר האנרגטי מוצא את עצמו יותר ויותר מזוהה עם ליובאויטש לנוכח האנרגיות והאקטיוויות המפורסמת שלהם, מסתבר שהנוכחות וההשפעה של חב"ד בקמפוסים ובעיירות מגיעה לכל הציבוריות היהודית בארה"ב ועד לוושינגטון הבירה.
כל תנועה קטנה כגדולה היתה צריכה לקחת את המחקר הזה ולנפנף בו. התנועה היתה צריכה לשלוח הניוזוייק לסנטורים האמריקנים ולראשי השלטון בישראל, (צריך להבין ראשי הרפורמים עומדים בראש הארגון המשפיע איפא"ק, הם נטועים בתוך קונגרס הציוני העולמי ויש להם השפעה אדירה על מקבלי ההחלטות בארה"ב ובישראל, וכל זאת בגלל התפיסה כי הם ה'פנים' של יהדות ארה"ב) היה מתבקש אם כן שמשרד יחסי ציבור מטעם חב"ד יפנה לכל מי שצריך ויודיע לו כי נגמר עידן התנועה הרפורמית, וכעת ליובאויטש היא התנועה המובילה הן בתקשורת, הן בקהילות היהודיות בארה"ב ואפילו בוושינגטון הבירה.
אך ליובאויטש מטעמים שלה החליטה לא לעשות זאת, מי שמכיר את התנועה הזו יודע היטב כי אין צורך ללמד אותם פרק ביחסי ציבור (pr) וכי יש לה טעמים משלה מדוע החליטה לא לעשות זאת.
יחד עם זה במאבק בנושא הגיור (וכנראה גם בנושאים נוספים שהתקשורת לא עוסקת בהם) בו נשמעת הטענה כי לחוקק חוק ללא דיון עם הרפורמים כמוהו כפגיעה ביהדות ארה"ב, זוכים הרפורמים בכתר ובשרביט שכבר נמסרו לתנועה אחרת, ראוי אם כן שיעמידו אותם על מקומם.
0 תגובות