הכאב מבצבץ מבין ריסי עיניו הזעירות, הוא נשמע כאוב, דומה כי הדבר הזה דמו בנפשו; "אבל למה, למה למען השם, החינוך הממלכתי מפקיר את הזירה היהדות המסורתית, שידעו.. שיכירו.. שיטעמו משהו... אבל להעלים מהם כליל את הבסיס המורשתי היהודי בן אלפי השנים?! אני לא מבין מה קורה פה! הבסיס.." הוא נאנק מדם ליבו. "ירצו ילכו בדרך זו, לא ירצו לא ילכו, אבל לפחות לתת בסיס של הכרת ה "אני" היהודי.. מי אני ומוצאי.." נאנח.
את הדברים הנוקבים הללו השמיע לא אחר מאשר שר האוצר לשעבר מר אברהם הירשזון שישוב היום על פי חשדות למעילה, בכלא "חרמון". הוא הבין שאין אוצר בלי האוצרות התרבותיים העשירים והאותנטיים של עמנו.
לא רק לו זה כחותך בבשר החי. דומה שלהרבה מהבכירים הישראלים יש מילה [אולי בלתי חשופה] בנידון. לכולי עלמא צריך שיוענק לילד היהודי בבית הספר בסיס ערכי – מורשתי מינימלי. והעובדות מדברות בעד עצמן: רבי רבבות של צעירים אינם יודעים ערכי יהדות בסיסיים, חיים בבורות, והם מנותקים כליל מאורח חיינו.
"אינקוזיציה רוחנית" - לא תם עידן!
"אינקויזיציה רוחנית" כך, בביטוי חריף מאין כמותו זה, הגדיר מר משה שפירא, ממנווטי החזית הדתית בעידן קום המדינה, את מה שהתחולל אז במחנות העולים של "ילדי טהרן". זוהי פרשייה שנחקקה עמוקות בתולדות היסטורית הקמת מדינת ישראל לדיראון, ושרבה בה העמימות והערפל על פני האור. אלפי ילדים מבתים שומרי מצוות שהגיעו מתימן שוכנו ע"י מינהל התרבות של הסוכנות במחנות כמו "עין שמר" ושמה גזזו את פאותיהם וכפו עליהם חילולי שבת ומועד, ובקלגסיות השכיחו מהם כל זיק וריח של יהדות מבית אבא.
מסע הרדיפה המתועב הזה זכה להד נרחב בארץ ומחוצה לה וגרר תגובות נזעמות מיהודי העולם, מכתב מיוחד שוגר לראש הממשלה דאז מיהודי התפוצות שקרא להפסיק את ההתעללות חסרת הישע בקטינים הללו, ובי"ט טבת תש"י התכנסה קבוצת רבנים וראשי ישיבות ביניהם רבני תימן ובראשם הרב אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לתל אביב, ועוד שזעקו חמס על החינוך הפרוע הזה כפי שהעיד הוא עצמו שביקר קודם לכן במחנות.
ובשבט תש"י נערכה במנהטן שבארה"ב עצרת בת 6,000 בני אדם מיהודי התפוצות שקראו נחרצות להפסקת החינוך החילוני והאנטי יהודי מילדי העולים, בד בבד חדרו למחנה בני ישיבות מ"ארגון הפעילים" שבאו בשליחותו האישית של הרב מפוניבז´ ומילטו את הילדים מן המחנות לישיבות ובתי מחסה דתיים אחרים. "ועידת ועדיין הרבה שאלות עמומות מזדקרות מול העינים ומצפות לתשובה בהירה שלא הגיע ומי יודע אם בכלל תגיע אי פעם.. והילדים שהיו אז קטנים למדי גדלו ונהיו מה שהם ותובעים בצורה נוקבת את חורבנם הרוחני; קול דמיהם זועק אלינו מן האדמה הקיבוצית...
ואם חשבנו שתם עידן, מתברר שטעינו, ובגדול. רבבות של צעירים, או ליתר דיוק מיליון ילדים, קמים כל בוקר על ברכי אימם שלא מזכירה להם בכלל את העובדה שסבא וסבתא שלהם בירכו לפני האוכל, הם קמים בלי לומר את ה"מודה אני" שמלווה כל יהודי ויהודייה זה מאות בשנים, ובבית הספר בכלל מלמדים אותם את תאוריית דרווין הכפרנית— ומה הלאה?
אז יש לסיפור הזה גם המשך. בלילה, יש מתוכם שמבלים במועדונים ובפאבים ברחבי הארץ, מתרועעים ומכרכרים שתויים כלוט או מסוממים, ובמקרה הרע יותר [שמצוי למדי] מפגינים אלימות פיזית או מילולית כלפי עוברי אורח, שמסתיימת, לא אחת, בטרגדיה. אז היום, בישראל 2010, עדיין ילדים פעוטים תמימים לא מתוודעים ואף מנוכרים טוטאלית להיסטוריה היהודית עתירת הערכים ורבת האנפין שלהם!, הם לא יודעים את עמם ואת מולדתם, כן, תחת המטריה ה"ממלכתית" וה"רשמית"!
ברוך השם, אני זוכה ומוציא לאור מידי שבוע גליון בשם "פרש{יי}ת השבוע" המביא את החכמה ואת רבדיה העמוקים של הפרשה ואת האקטואליה התוססת הנגזרת ממנה. לא האמנתי, אבל הצימאון הוא כל כך עז בקרב העם, העם סהרורי תוהה ומבולבל, הוא רוצה משהו שפוי שיננוט אותו, שיתן לו יד ואולי גם כתף. היום, כולם מבינים שקשה עם המבול הסוער והקוצף של החיים.
בלעדי התורה וים החכמה הגלומה
אין סיבה שצעירי ישראל לא יוכלו להרוות נפשם הצמאה ואת גרונם היבש בלחלוחית של דעת וחכמת תורה.. המשפט העממי הנפוץ "היהדות לא שייכת לדתיים" ושלהם אין מונופול עליה, צריך שיהווה נר לרגלי העם. הניתוק הכמעט טוטאלי של העם מיהדותו כואב ופוצע את הלב של כולנו, והגיע הזמן לחולל מהפך בתחום בהקדם האפשרי. עלינו לאחד כוחות עם גורמים בעלי השפעה ובעלי לב חם למסורת ולמורשת כדי לשלהב כל אחד ואחת למקור, לשלהבת.
השחיתות הפושה במערכת השלטונית ובכלל היא הזעקה האילמת של הגרון היבש שעורג למי דעת. יהו נא אוזנינו כרויות לשמוע הזעקה הזו המהדהדת בשמי ארץ! כי בידינו הדבר!