מאבני הבניין המרכזיים של התרבות המודרנית בה אנו חיים הוא השוויון בין בני האדם, לא רק ברמה החוקתית אלא גם ובעיקר בזו הפילוסופית-מהותית. התפיסה היהודית על היות העם היהודי עם נבחר מעוררת דובים רדומים משנתם ומעלה אוטומטית באוב השמצות מהסוג של גזענים, חשוכים, פרימיטיבים ושאר גידופים לעוסים.
לא מעט ישראלים הולכים שבי אחר תפיסת האוניברסליזם המודרנית בהאמינם כי יש בה כדי להביא ליצירת עולם פחות מסוכסך, פחות תחרותי ופחות דורסני. הם גם לא כל כך מצליחים לעכל את טענת העליונות היהודית כיוון שנכון להיום, לבד ממעשים בודדים המבדילים את הישראלים מעמיתיהם הגויים, אין הם רואים כל הבדל מהותי שיש בו כדי להצדיק את הגלישה אל מחוזות הגזענות – אותן השאיפות, אותו סגנון חיים, אותם הסרטים, אותן תבניות המחשבה וכדומה.
נטען כבר בעבר כי להבדיל מהיהדות הרואה באדם צלם אלוקים שחשיבותו, רוממותו וגדולתו האינסופית כלל אינם ברי כימות ומדידה, אותם אוניברסליסטים הגם שהם ממלמלים דבר מה על קדושת החיים לא בדיוק מצליחים להראות את הקשר בין ההומו ספיינס - תת ענף במשפחת השימפנזים ויצור שמתרחשים בו ריאקציות אלקטרו כימיות ופיזיקליות שונות - לבין המושג קדושה.
לדידם לא חשיבותו של האדם וגדולתו האינסופית היא סיבת השוויון המעושה בין בני האדם אלא אפסיותו; לחייו, כמו ביחס לשאר בעלי החיים, אין שום משמעות או תכלית החורגת מעולם הטבע ומשכך כל שעליו לעשות עלי אדמות הוא לאכול, ליהנות ולספק מקסימום דחפים - פילוסופית חיים שכל אריה ממוצע בסוואנה האפריקאית היה חותם עליה בשתי ידיים.
ההדיוטות נוטים להתפעל מבעלי תארים אקדמאים ויש המגדילים עשות ורואים בהשכלתם ביטוי לשאר הרוח שבאדם. ברוב המוחלט של המקרים, לפחות נכון לימינו, השקעה בצבירת תארים אקדמאים אינה בשל המשיכה העזה לעיסוק בחכמה אלא ביטוי מקובל של תאוות הבצע של הצעיר הממוצע. מהרגע שאוניברסיטאות יחדלו לחלק תארים אקדמאיים, מספר אפסי של סטודנטים ימשיך לפקוד את שעריהם.
רוב מוחלט של החוקרים באקדמיה, עם פתירת בעיותיהם הכלכליות לא ימשיכו לרוב בעבודתם אלא אם רדיפתם אחר כבוד לא תבוא על סיפוקה או שבפחות מפרס נובל הם לא ימצאו מנוח. גם אותם חוקרים מורמים מעם כביכול נהנים מטיולים, צפייה בסרטי תועבה, תענוגות חומריים מסוגים שונים – בדיוק כמו אותם ההדיוטות הלוטשים בהם עיניים מעריצות.
להבחין בבהמיות
רק מי ששקוע היטב בעולם המחשבה היהודי רואה במוחש את הבהמיות הטבועה עמוק בקרב הגויים ובקרב אלו שאינם שומרים מצוות – החצנת הטמטום; סרטים ופרסומות, לחם חוקם של ההמונים, הגדושים בוולגריות וזימה; השאיפות העלובות; תפיסת האדם את עצמו כבעל חיים נחות שעניינו סיפוק הנאות ותו לא; הסגידה לממון והנהירה אחר הבידור; השתלטות חולי נפש על עמדות כח והשפעה והפצת סטיותיהם ברבים עד הפיכתם לנורמה; כרסום הולך וגובר בנורמות ערכיות תוך מגמה להעבירן מן העולם; הלעג לתא המשפחתי; הבוז לחינוך ולמידות טובות וכדומה - כמעט בכל תחום ניכר בבירור עד כמה האדם המודרני במהותו עומד במדוייק בתואר אותו שמרו חכמינו לאומות העולם "עם הדומה לחמור".
עם הארץ בלשון חכמי ישראל אינו רק כינוי לאדם בור אלא גם לאדם שעיניו מושפלות רוב ימיו כלפי הארץ, כלפי הגשמיות. זאת לעומת "החכם עיניו בראשו", עיני החכם מרוכזות תדיר ב"למעלה מן השמש", באמת הנצחית ובתכלית. עם הארץ, בדומה לבהמה, אינו מסוגל לנתק את עיניו מהארץ, מעולם החומר, אינו מסוגל למצוא מקור אחר לאושר ותענוג מחוץ לעולם החומר.
עד לאחרונה אידיאלים נשגבים ומרוממים נישאו בפי הגויים ובפי יהודים שהתנערו מתורה ומצוות, אידיאלים שחיפו על החמור שניסה לדחוק את האלוקים מלב האדם בטענה להיותו אלטרנטיבה ראויה. בימינו החמור שהתחפש לאידיאלים כבר אינו טורח להסוות את עצמו, הוא מתפלש בגלוי בסחי של בהמות ומכנה זאת "חופש הפרט", "דמוקרטיה", "קידמה" ושאר כינויים ריקים שיש בהם כדי להוליך שולל רק את העיוורים והשוטים. אף אחד כבר לא מתבייש בחמור, הוא המנווט, הוא המחליט, הוא הקובע.
מדי בוקר מודים אנו לקב"ה "אלוקי! נשמה שנתת בי טהורה היא!", שומא עלינו לעשות כל מאמץ כדי לשומרה בטהרתה, נעסוק בתורה במצוות ובגמילות חסדים, באהבת הבורא ובאהבת הבריות; יעסקו המשוגעים שם בחוץ בשלהם ואנו נעסוק בשלנו "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים".