תוכן גולשים: תם עידן המוזיקה החסידית

במלים פשוטות - כשאמן מוציא אלבום, על כל מאה אנשים ששומעים אותו רק תשעה שילמו עליו מכספם.

המספרים הללו מזעזעים, אך מדוייקים - עפ´´י סקר שנערך לפני כשנה. כך שמאוד יתכן שמאז מספר הצורבים רק הלך וגדל.

קהל צורבי הדיסקים טוענים ש 50-60 ש´´ח לדיסק זה מחיר מןפרז, ומימלא האיכות גרועה והמוזיקה לא ברמה וכו´, ולכן הם עושים היתר לעצמם וצורבים. אך מותר לציין שמאחורי טענה זו מסתתרת טפשות מזעזעת.

שהרי, כל מי שצורב נותן יד - למחיר לעלות, ולאיכות לרדת! באם כולם היו משלמים על המוזיקה שהם שומעים, האמנים היו מרויחים יותר והיו יכולים להוריד את המחירים, ובמקביל להשקיע יותר באיכות ההקלטה ונגינת הכלים.

אתן הסבר קצר, אף זמר לא שר את השיר פעם אחת בלבד.

הוא שר, ואם צריך הוא חוזר שוב על משפט, או על מילה בודדת, לפעמים הוא שר שוב ושוב את כל השיר עד שהתוצאה משביעה את רצונו.

וכל זה עולה כסף! לשיר בסטודיו זה לא בחינם, זה הולך לפי שעות. אך אם עד לפני מספר שנים ידע האמן שההשקעה תחזור אליו עם רווחי מכירת האלבום, הרי שכיום האמנים עושים חושבים לפני כל שעה נוספת באולפן, מכיוון שממילא הם לא ירוויחו כלום מהאלבום. כך השירים ברמה נמוכה יותר, לפעמים ניתן למצוא טעויות מגוחכות בהגיית המילים ולעיתים אפילו זיופים מזעזעים. אבל מה אפשר לעשות? לשיר עוד פעם זה עולה כסף.

גם על ההשקעה בנגינת הכלים, בעיבודים, ואפילו בלחן, עושים כיום שיקולים שנראים קטנוניים. כל דבר עולה כסף, ובהתחשב בכך שהרווחים מהמכירות הם מינימאליים, ההשקעה יורדת ונשארת לבסוף מינימאלית אף היא.

שאלתי אמן מפורסם מדוע הוא ממשיך להוציא אלבומים אם הרווח הזעום בכלל לא מכסה את ההשקעה? ובכן, התשובה היתה, שהיום מוציאים חומרים חדשים רק כדי להישאר על המפה. הרווח העיקרי מגיע מחתונות והופעות. היום אין מצב להרוויח מדיסקים! הצריבות גמרו אותנו!

מעל כל הנ´´ל, הרי שזה גזל גמור. בספר ´´עמק המשפט´´, חלק ד´ (´´זכויות יוצרים´´) מובא, שהדיסק נקנה לשימוש אישי בלבד, ואין זכות להעתיקו או לתיתו לאדם שיעתיקו, והמוצר כולו בחזקת בעלי הזכויות, ונמכר לשימוש אישי בלבד!

מי צריך יותר מזה?