בואו נודה על האמת: בעיית הגיוס לא נוצרה אתמול, והיא לא תיפתר מחר באמצעות סיסמאות שחוקות. ביושר אינטלקטואלי צריך לומר שטיעוני "תורה מגנא ומצלא" – עם כל חשיבותם האמונית – כבר אינם "מחזיקים מים" בשיח הציבורי כהצדקה גורפת, בוודאי לא כשמדובר בבחורים שרשומים בישיבות אך בפועל אינם חובשים את ספסלי בית המדרש.
אולם, בתוך הרעש התקשורתי והפוליטי, נזנחה זווית טיעון קריטית אחת. זווית שאינה מתנצלת, אינה מגמגמת, ויכולה לשים סוף לכאוס הציבורי: הזווית הליברלית.
מדינה דמוקרטית, שעיקרון החירות הוא בליבת ערכיה, אינה יכולה להשלים עם מציאות של גיוס אנשים בכפייה. הזכות הבסיסית ביותר של אדם היא הזכות לקניין – ובראש ובראשונה, הקניין על גופו שלו.
שריד היסטורי מימי הצנע
עם הקמת המדינה, גיוס החובה היה כורח המציאות. ישראל הצעירה התמודדה עם איום קיומי מיידי, מחסור חמור במזון וביגוד שהוביל למשטר הצנע, וחשש ביטחוני שהוביל לממשל צבאי על ערביי ישראל. אלו היו צעדים קיצוניים לשעת חירום.
אלא שהשנים חלפו. ישראל הפכה למעצמה כלכלית וצבאית, משטר הצנע בוטל, הממשל הצבאי נעלם כלא היה – ורק חובת הגיוס נותרה כ"אות קין" על מצחה של החברה הישראלית. שריד ארכאי מתקופה קשה.
המדינה נועדה לשרת את האזרח, ולא להיפך. תפקידה לממן שירותים בסיסיים כמו ביטחון, בריאות וחינוך מכספי המסים שלנו. זהו ההסכם: כל אזרח נותן את חלקו הכספי, וביחד השלם גדול מסך חלקיו. אך ישנו גבול ברור שאין לחצות אותו: לדרוש מאדם לשלם לא בכספו, אלא בגופו.
לדרוש מאדם להקריב את איבריו, את בריאותו הנפשית, או חלילה את חייו – זו עזות מצח שמתאימה למשטרים אפלים כמו ברית המועצות הקומוניסטית של המאה הקודמת, ולא למדינה מערבית מתקדמת בשנת 2026. אסור שנשלים עם מציאות שבה אדם חוזר משדה הקרב קטוע איברים, רק משום שהמדינה כפתה עליו להיות שם בניגוד לרצונו.
המחיר הכלכלי של "צבא העם"
ההתעקשות על גיוס חובה אינה רק עוול מוסרי, אלא גם איוולת כלכלית. שיטת הגיוס הנוכחית גורמת נזק אדיר למשק הישראלי. במקום שכוחות עבודה צעירים ורעננים יזרמו לשוק המשווע לידיים עובדות, המדינה "מלאימה" אותם לשלוש שנים.
צה"ל, במתכונתו הנוכחית, מגייס אנשים לא לפי צורך מבצעי אמיתי, אלא לפי שנתון לידה. התוצאה היא אבטלה סמויה בתוך הצבא, ובזבוז משווע של משאבים על חיילים שאין בהם צורך אמיתי, תוך תשלום "משכורות רעב". המצב הזה נח לראשי הצבא ולמדינה – הם מקבלים כוח אדם זול ובלתי מוגבל, ולכן אין להם שום תמריץ להתייעל ולבנות צבא מקצועי, חזק וממוקד.
שוויון בחרות, לא שוויון בכפייה
הבסיס לגיוס חובה כיום מתקיים אך ורק מכוח האינרציה, ההרגל והחינוך, ולא מתוך כורח המצב שהשתנה לאין ערוך.
יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, אמר פעם -בהקשר הפוך- משפט נכון: "זה שיש משהו לא טוב במדינה 70 שנה, לא אומר שזה צריך להישאר". והוא צודק. הגיע הזמן לנפץ את הטאבו הזה.
כולם מדברים על "שוויון". נכון, צריך שיהיה שוויון. אבל הפתרון הוא לא לגרור את החרדים בכוח אל הבקו"ם, אלא לשחרר את החילונים ממנו. במקום "שוויון בנטל" – הגיע הזמן ל"שוויון בחירות". ביטול גיוס החובה והפיכת צה"ל לצבא מקצועי-התנדבותי (בשכר ראוי) יפתרו לא רק את המשבר החברתי מול הציבור החרדי, אלא יעניקו חירות אמיתית לכל אזרחי ישראל.
- הכותב הינו יועץ תקשורת - שימש בעבר כדובר חה''כ סימיון מושיאשוילי (ש"ס) וכן כאיש סגל בדוברות שב''ס
0 תגובות